א)
בראשית ופרש"י אר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה הטעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אוה"ע לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
וי"ל מדוע נתן להם לכתחילה, הלא הי' יכול לתת להם שאר ארצות, הלא העולם הוא גדול, ולמה נתן להם ארץ כנען.
אלא שזה רמז לענף ושורש. כי בבחי' השורש, נתן הארץ שהוא הרצון לקבל, כמו שהוא. וזה נק' יצה"ר שיש לו שבעה שמות, המרמז על שבעת הגוים, היינו שהרצל"ק משועבד להם. ואח"כ צריך לתקן את הארץ שיהי' בעמ"נ להשפיע. כי אי אפשר לתקן דבר מטרם שמתגלה הדבר ורואים שצריך תיקון. וע"ז בא הרמז שנתן את הגוף תחת שליטת ז' עמים. ואח"כ, כדי לתקן את הענין של נהמא דכסופא, צריך להשתמש עם הרצון להשפיע, שזה נק' ישראל, היינו ישר-אל. לכן כשאדם רוצה להוציא את הגוף משליטת ז' אומות, אז הם אומרים ליסטים אתם. היינו שניתן לנו הרצל"ק שיהי' תחת שליטתנו, ואין אתם מסוגלים להוציא את הגוף, וחבל על עבודה שלכם.
אז הם אומרים, כח מעשיו הגיד לעמו, שעם ישראל יגיד להם, שהמעשה הזה שהגוף יהי' תחת שליטתם, זהו כוחו של הקב"ה, אחרת לא הי' לכם שום שליטה. לכן ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. שאנו מאמינים בבחי' הבא לטהר מסייעין אותו, היינו שהוא לקח מהם הכח שנתן להם ונתנו לנו.
