י' על ה', ה' על י', ו' על ה', ה' על ו'
הי' דהויה, ה"ס או"א עלאין שהם חסדים מכוסים מחכמה. והה' דהויה, ה"ס ישסו"ת, שבהם החכמה מגולה. ועד"ז הו' דהויה, היא ז"א, שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. הה' דהויה היא המלכות, שבה מתגלה החכמה. ונתבאר עד כאן שבשעת הזווג, מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. וכאן משמיענו שעכ"ז הי' והו', שהם בהארת חסדים מכוסים מקבלים גם כן הארה מן החכמה שבה' עלאה וה' תתאה בעת זווגם. וז"ש, שמיה סתים כי הזכרים שהם י' וו' הסתומים מחכמה מתגברים על הנקבות. וע"כ פריש לא הוה, שאין הארת החכמה מפורשת בהשם. עם כל זה. מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות. וז"ש, עשר על חמש. שהי' דהויה, שהיא או"א, מאירה לה' דהויה, שהיא ישסו"ת, את החסדים המכוסים שבי'. וגם חמש על עשר, שהה' דהויה שהיא ישסו"ת מאירה ג"כ מן החכמה שבה אל הי'