שחורה אני ונאוה
כשהאור מתלבש בחשך, נאמר על התורה, שחורה אני ונאוה, וכשהאור נסתלק משם, שהוא הלבן שבתורה, התורה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת. פירוש, כי ז"א מכונה תורה, והמוחין שלו ה"ס אור תורה, והוא הלבן שבה. ולבושי המוחין, שהם החשך דאמא, דהיינו אתוון אל"ה דאמא עיין בראשית א'' בדיבור הסמוך, ה"ס השחור שבתורה. ובעת שהמוחין דאמא מלובשים בהחשך, דהיינו באתוון אל"ה שבה, אומר אז הז"א שחורה אני ונאוה, כי הלבושים הללו הם סבת כל המוחין שלו. (עיין בראשית א'' דף ז' ד"ה וכבר) אמנם כשמסתלק האור מן הלבושים והלבושים חוזרים ונופלים מאמא, וכן לבושי זו"ן דהיינו אתוון אל"ה שלהם, חוזרים ונופלים לבי"ע, עיין בראשית א'' בדיבור הסמוך, אז אומר הז"א שהוא התורה, אל תראוני שאני שחרחורת. כי הקלי' מתאחזים אז בהשחור שלו, להיותו בבי"ע, וריקן מאור.