תוכן

בע"כ אתה נולד ובע"כ אתה חי ובע"כ אתה מת. ענין לידה הוא כענין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, היינו כל פעם שמקבלים את בחי' אמונה מחדש נק' לידה חדשה. וענין הקבלה של בחי' מוחא הוא למעלה מהדעת. והיות שהגוף אינו יכול לעשות דבר מה שהוא נגד הדעת, א"כ בחי' מוחא מוכרחין לקבל בע"כ, היינו שאין הגוף מסכים. משא"כ אם עבודתו היא בבחי' קבלה וידיעה, אזי הגוף מוכן לציית לכל פקודה. וז"ע בע"כ אתה נולד שההולדה בהקדושה היא רק בע"כ, עד שזוכין לבחי' יקריב אותו לרצונו, כשדרז"ל (קידושין נ א כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
וע"י קבלת האמונה זוכין לבחי' חיים דקדושה ע"י תורה ועבודה. והחיות שהוא מקבל מוכרח ג"כ להיות בע"כ. ז"א שהוא לא רוצה לקבל את התענוג, אלא משום שהקב"ה רוצה להנות לו, אזי הוא מוכרח לקבל, ולא מצד רצון עצמו.
ובע"כ אתה מת, בזמן שעוסק בדברים גשמיים, שהמעשים האלו הם רק בחי' קבלה עצמית הנק' בחי' מות, צריך להיות בע"כ. ז"א שהוא הי' יותר נהנה אם לא הי' צריך לעשות את כל עשית הגשמיים. וכמו שאאמו"ר זצ"ל אמר משל למי שיש לו שחין והוא מגרר, שהגם שיש לו הנאה, אבל הי' יותר שבע רצון כשלא הי' לו שום שחין, ולא הי' צריך לגרר ולקבל הנאה.