תוכן

מוצאי יוה"כ תש"ח
התחיל משוחח מענין התענית "הצום הרוחני", הצום של בינה, שאין בה אכילה ושתיה. ואמר: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו". ואמר: א שווערע זאך א שווערע זאך [דבר קשה, דבר קשה מאד] הוא התענית רוחני צום רוחני.
והמשיך ואמר: אם ישנם אחוריים דכלים דג"ר, תוכל להיות אכילה ושתיה, כ"ש: "ויחזו את האלקים" אז "ויאכלו וישתו". שענין אכילה ושתיה הוא שתא אלפי, התיקון דצמצום ב', מסך דחיריק, ענין האורחא, החגים והמועדים, הערב שבת, הששת ימי המעשה, ההכנה לשבת, מי שאיננו טורח מערב שבת מה יאכל בשבת, הכנה ליום שכולו שבת. שכל משך שתא אלפי הם בבחי' הכנה, בחי' אכילה ושתיה, בחי' דרך ואמצעי למטרה, בחי' דרך ואורח למטרה, לשבת למנוחה, לגמר התיקון, ליום שכולו שבת, שאין בו אכילה ושתיה, אלא מנוחה שלמה, צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. וזה אמרם ויחזו ... ויאכלו וישתו, כל זמן שישנם עוד רק אחוריים דכלים דג"ר, יש ענין של אכילה ושתיה, היינו עבודה, אורח. וזה שאמרו: כל האוכל ושותה בתשיעי, כדי שיוכל להתענות בעשירי, שכל האכילה ושתיה שלו הם רק בתורת אמצעי למטרה, בתור אורחא למעברי, להגיע אל המטרה, אל השבת וגמר התיקון. (כענין המסך דחיריק שנוהג רק בזמן השתא אלפי – קבלה על מנת להשפיע, אין לך השפעה גדולה הימנה. כאילו מתענין תשיעי ועשירי, שהרי האכילה ושתייה לא היתה להם למטרה, רק אמצעי. וידועה כמה קשה לצדיקים ענין אכילה ושתיה, יותר מתענית). וזה אמרם: כאילו מתענין תשיעי ועשירי. וכל הקושי שבתענית הוא שמהוה נרי בידך כמו נרו בידי.
ובשפת הקבלה יתורגם זה: כי אין לך בפנים אלא מה שבאחוריים, אף משהו יותר. וענין אכילה ושתייה הוא תהליך הפיכת האחוריים לפנים. וכשאין אחוריים אין פנים. ולפיכך כשיש כבר אחוריים דכלים דג"ר, יש כבר מקום לאכילה ושתייה, היינו להפוך אותם לבחי' ג"ר, שבא ע"י אכילה ושתיה (מסך דחיריק) ונעשה פנים. אבל בשום אופן לא יוכל להיות יוה"כ בפנים, אלא מה שהיה קודם באחוריים. והוא בעצם אותו האור, אלא שהותר ע"י המסך דחיריק שנוהג בשתא אלפי. ובכן האכילה ושתיה בתשיעי, הוא ממש אותו הדבר כתענית בעשירי. והקושי בענין הזה הוא ממש הפך הטבע וההרגש, להיות שני הפכים בנושא אחד. מצד אחד הוא דוחה דחיה גמורה הקבלה הזאת, ומצד שני הוא משפיע מהקבלה, מדחיתה. וזו היא כל ענין הבינה, שאין בה אכילה ושתיה. וזה ענין של "נישט פאר שטאפפן די לעכער". [לא לסתום את החורים].