תוכן

​ בענין ​עשרת אלפים כיכר כסף שאמר המן לשקול ע"י עושי המלאכה אל גנזי המלך, שאלתי: למה דוקא כסף? ועוד: מנין להמן כסף, והלא המן הרשע צריך היה לומר זהב, כבחינתו. ואמר לי, כי באמת אמר המן שקר מוחלט, כי לא היה לו כסף כלל, כי אין לו להמן שום שייכות לעשרת אלפים כיכר כסף. אלא מן השמים, כדי להגביר הקטרוג שלו על יהודי אותו הדור, לפיכך אמר המלך ​"הכסף נתון לך", בידעו כי שקר הוא, שכן אין לו שום כסף, והראיה – שלא נתן כלום, כי לא היה לו מה לתת. וכל הענין הזה עם הכסף לא בא אלא להגביר הרהורי תשובה אצל יהודי אותו הדור והחמרת הקטרוג נגדם, כדי שיחזרו בתשובה מאהבה. וידוע הוא שבכל מקום שנזכר המלך סתם הוא הקב"ה – ת"ת, וכל מקום שנזכר המלך אחשורוש הוא אח ושורש. וענין מדינה מלשון בית דין. ו"עשרת אלפים כיכר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך", היינו ​"את דתי המלך הלוא אינם עושים", ובכן "למלך אין שוה להניחם", ובחינתם שהם הכסף הוא יביא אל גנזי המלך, כי עשרת אלפים כיכר כסף הוא בחי' היהודים – קו ימין, שעליו לא היה צמצום כלל, שהם עשרת אלפים. ונתרברב הרשע הזה ששמו המן מלשון להמם, והפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם, כי כל הגותו של אותו רשע לא היה אלא להמם, וחשב כי כשר הזמן לאבדם.
אבל הם היהודים עשו תשובה מאהבה ויזכו בכל הטוב שיכין אותו רשע, מבחי' ​"ונהפוך הוא", לפיכך אם היו היהודים שבאותו דור מקיימים דברי מרדכי כראוי, היינו ​"ושללם לבוז", כבר היה אז גמר התיקון. אלא שלא הבינו כראוי דברי מרדכי – ​"ובבזה לא שלחו את ידם", ומן הראוי היה שכן ישלחו את ידם, שכן היה אז שעת כושר ורחמים. וענין בטחון הרשע הזה בקו שלו נראה ברור לעין מחשבתו – ​"למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני"? וגודל כח הקבלה שלו עד שבקש כתר מלכות בראשו, והכול ניתן למרדכי היהודי, בסוד ​"יכין רשע וצדיק ילבש". וענין זה של מרדכי והמן, הוא כמו יעקב ועשו, שכן גם עשו חשב שהקו שלו מנצח.