תוכן
ו' שמות כ"ד טבת תש"ג
"ויהי אומן את הדסה"
[אסתר ב' ז']. מי שרוצה לעבוד לשמה הוא איש הנאמן שלא יגנוב לעצמו, אבל יחד עם זה אין לו כח לעבודה. משא"כ מי שעובד לכתחילה שלא לשמה נק' שהוא גונב לעצמו, מ"מ הוא עובד ומרויח. אבל סוכ"ס כשמתמלאת הסאה הוא נכנס בלשמה. דוגמת יוסף ואחיו, שענין "הכסף שם באמתחתם" [בראשית מ"ב כ"ז]. שענין הכסף נק' תמורה בשביל המזונות.
שיהודה היה משתוקק להיות עבד [בראשית מ"ד ל"ג] משום שרצה את בנימין. וכיון שיוסף רצה שיהודה יהיה לו לעבד, עשה ערמה ונתן הגביע באמתחת בנימין, וכיון שיקח ממנו את בנימין, אז יהודה ירצה להיות עבד. שיוסף נק' צדיק עליון, ושע"י הגניבות שאדם עושה, אזי אח"כ בא לידי מצב, שהאדם צועק שאינו רוצה שום דבר רק להיות עבד, משום שאינו רוצה להפסיד את בנימין. וכשנתמלאה הסאה אז "ולא יכול יוסף להתאפק וכו' ויקרא, הוציאו כל איש מעלי. ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו" [בראשית מ"ה א']. היינו שאז ראו שלא היה כאן שום כח, אלא הוא לבדו עושה, שז"ס "יוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר" [בראשית מ"ב ו']. שבזמן שמיחדים את השבירה אליו יתברך, יכולים ליחד גם השליטה אליו.
"אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב" [בראשית מ"ד י"ט], היינו שאתם מאמינים, שיש לכם יסוד קבוע על זה, "או אח". או אם יש עוד עובד ה' שאתם נסמכים עליו (שלולי זה מהו הרעש שאתם מרעישים את העולמות, על איזה סמך הוא זה?) "ויאמרו שנים עשר וכו' והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו" [בראשית מ"ב י"ג] היינו שהשיבו לו שהאחד חסר להם, היינו אחדותו יתברך איננה.
