תוכן

לויית הסוכה בתש"ח
בזמן הלוית הסוכה בתש"ח אמר לי: וואו האסטו געמאכט דיין סוכה? וענה בעצמו: אופן באלקאן, אה דו ביסט א בריה דו וויוהנסט [גָר] אין דערהויך, קאנסטו מאכין א סוכה אופין באלקאן. [היכן עשית את הסוכה שלך? על המרפסת?, אתה בריה שגרה בגובה, לכן אתה יכול לעשות סוכה על המרפסת.] והוסיף: העושה סוכתו על ראש הגג, מלשון גוג ומגוג, שפירושו גוי. ואמר כאן שחז"ל דיברו בלשון מליצה וכל דבריהם חכמה: סוכתו על ראש הגג, סוכתו – המסך שלו, על ראש הגג – הג"ר דג"ר – שלא לקבל מה שלא צריך, גוג מלשון גוי ולשון עשו, שהכל צריך לעצמו לתועלתו. ואם רואה איזה נזק או הפסד קל לתועלתו הפרטית מיד בעיט קמבעיט, אבל ישראל לאו הכי, שעושים סוכתם דוקא על ראש הגג, כדי לא לקבל מה שלא צריך.
ובענין ע' פרים, אמר: שישראל מקריבים בחג הסוכות הוא לא לעצמם, אלא בשביל האומות הגוים שהולכים ומתמעטים, שכינה אותם בשם חיצוניות, והסעודה קטנה – לפנימיות. ואע"ג שגוי הוא קטן ואלה גדול, ובכל זאת הקטנה יותר חשובה, כי עיקר תשוקתו של החיצון להכנס לפנים, וקטן שעומד על ראש הגדול נעשה יותר גדול וגבוה ממנו, ננס שעומד על גבי ענק נעשה יותר גדול מענק.
רבי בנימין רשם בכמה מקומות שנוסחו של בעל הסולם בנתנו ברכה, היה: גוטע פריילאכע בשורות, [בשורות טובות ומשמחות] או בשורות משמחות (ולא רק בשורות טובות).