תוכן

מוצש"ק תרומה תשל"ז

א) תכלית עבודת האדם היא להגיע לידי כונה על מנת להשפיע, כי במעשה החיצוניות אין מה לתקן, כי הכלי, שנברא מצד הבורא, לא יקבל שום שינוי, אלא כל השינוי צריך להיות רק על הכוונה. היינו היות שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא למטרה זה כלי, הנקרא רצון והשתוקקות לקבל תענוג.
אלא מטעם שלא תהיה נהמא דכסופא, אלא בהשתוות הצורה נעשה תיקון, המכונה צמצום, שלא לקבל רק בעל מנת להשפיע. היינו באותה כלי, שהיה מקודם, היינו הרצון לקבל, אלא על כוונה אחרת, זאת אומרת שלא לקבל מטעם שהוא רוצה למלאות חסרונו, אלא מטעם מצות ה', שהוא רוצה להטיב לנבראיו. אבל לטובת עצמו הוא מוכן לוותר על התענוגים.
נמצא לפי זה, שכל העבודה הוא רק על הכוונה להגיע, שהאדם ישתוקק להשפיע, וזה נקרא עבודה פנימית, שהוא דבר הנעלם, שאינו נראה לחוץ, כוונת האדם במעשה שהוא עושה. אבל בכדי להגיע להכוונה, הנקרא עבודה פנימית, צריכים מקודם עבודה חיצונית, שהוא בחינת מעשים, שהוא דבר הנראה לעין. היינו, שעבודתו ניכר לחוץ. מה שאין כן כוונה הוא דבר פנימי ונעלם. לכן נותן לנו עבודה בתורה ובמצות, שעל ידי המעשים האלו נגיע לידי כוונה. לכן ארז"ל אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, היינו שהתורה ומצוות מתבלין אתה יצר הרע, שיהיה בו טעם, שענין יצר הרע נקרא הרצון לקבל. ובזמן שהוא לעצמו, אין בו טעם, שעליו שורה הצמצום. ונשאר בחלל פנוי. מה שאין כן על ידי התורה ומצוות, הוא מגיע לידי הכוונה, שהיא על מנת להשפיע, אז עם הכלי הזה, הנקרא רצון לקבל, מקבל כל הטוב והעונג.
לפי זה נמצא, שהמעשים החיצונים הם בחינת אמצעים, שעל ידם הוא מגיע לידי מטרה, שהיא הכוונה להשפיע. לכן צריכים לדעת כשעוסקים בחיצוניות, שזהו רק הכשרה לבוא לפנימיות, שהוא המטרה. ואז, כשיש לו הכוונה האמיתית, אז המעשים בעצמם נבחנים לפנימיות, היינו שאור פנימי מתלבש במעשים החיצונים של תורה ומצוות, היינו מבחינת ענף ושורש, מתלבש השפע עליון, בעת עשית התורה ומצוות, כמבואר בהסולם להקדמת הזהר.