תוכן

יום ב' פ' דברים תשי"ב
אחרי השיעור היתה לנו שיחה והסביר לי ענין המדינה, מדינת ישראל, ואמר שבודאי אלה שמחזיקים רסן השלטון אינם כדאים לכך, והקב"ה רוצה לתת לנו ארץ ישראל כולה, אלא שעדיין אינו נראה באופק הצדיק שיוכל לקבל את זה, ובינותים מחזיקים אותה הקליפות. כי כל הקליפות הוא, כידוע, כל אור שיצא מהקדושה, ועדיין אין כלים לקדושה לקבל את זה, הקליפה בולעת אותו, עד שיבא הצדיק שיהיו לו כבר הכלים הראויים לזה האור, ואז "חיל בלע ויקיאנו", והצדיק נוטל מה שצריך, והקליפה נופלת. והוא ענין ארץ ישראל שעדיין מחזיקים בה הקליפות עד שיבוא הצדיק המוכן לזה עם הכלים הראויים ... איך מיין צו זאגן עס וועט זיך אינגיכן שאפן א קריטישע לאגע מיט אונזער אראבישע שכנים, וואס א וויילע אויסזעען זייער ענג, און כמעט אויסוועקסלאזר [בלי מצוא] – אבער דאנן וועט פארקומען די ישועה, און דער נס וועט זיין אסך גרעסער ווי פריעדיקער ווען מיר האבן באזיגט צי ז' עממין. [אני מתכוון לומר, במהרה יבוא מצב חמור עם השכנים הערבים, שיראה לכאורה לזמן מסוים מאד לחוץ ודחוק, בלי מצוא שום פתרון. אבל אז תבוא הישועה, והנס יהיה הרבה יותר גדול מניסים הקודמים שהיו בניצחון שניצחו ישראל את שבעת העממין.]