תוכן

ב) והנה כונת הודו כו' הוא זה, כי הנה בתחילה ע"י תיקון המעשה, שהוא לבישת הטלית קטן, ועיטוף בטלית גדול, נפרדו הקליפות דיצירה, ונסתלקו משם כנ"ל, ואמנם מה שעשינו אז הוא, כדי שלא יתאחזו קליפות היצירה ביצירה עצמה. ועתה אשר ג"ר של העשיה נעשים חיצונים אל ג' תחתונות דיצירה, והנה נודע כי בלי ספק, שחיצוניות היצירה גדול מפנימיות העשיה, וא"כ עתה אשר החיצוניות דיצירה הוא תחתון, כי הוא מן העשיה, א"כ יש פחד מן הקליפות עתה, פן יתאחזו שם בג"ר דעשיה שעלו שם, ולכן אנו אומרים מזמור הודו לה' כו', פירושו אתם מלאכי קדש, הודו לה' אשר בעולם היצירה, והודיעו בעמים עלילותיו, שהם הקליפות, וע"כ מתפחדין הקליפות, ואינם נאחזים שם בג' אחרונות דיצירה, אשר עלו שם ג"ר דעשיה, וכמעט כל המזמור הזה, וכל הפסוקים עד ב"ש, כולו מתעסק בסיפור שבחיו יתברך נגד העמים והקליפות, שיכירו אלהותו וגדלותו, ויתפרדו מעל הקדושה כנזכר.