תוכן

זה מכבר, דבר נתקבל על הלב אצל כל אחד, שבדורנו, שלימוד נגלה הוא דבר מחויב, ולהיות בקי וחריף בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. ועל זה כדאי לתת כל ימי חייו, ולמסור נפשו ומאודו, להרעיב את בני ביתו, עד השיעור שאמרו חז"ל שחורות כעורב, שאין דברי תורה מתקימים, אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב, ואין הדברי תורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה.
וצריך לאמר, מהו הרעש הזה? וא"ת להבין את הדינים ולא נכשל על זה, כדאי ללמוד רק פסקי דינים. והשאר יספיק רק שילמד אחד בעיר, שיהיה רב.
ולמה החיוב אצל כל אחד ואחד, עד שאמרו, כי היא חייך ואורך ימיך. זאת אומרת שמי שאינו לומד את כל ששה סדרי משנה, אינו טועם כי הם חייך. הלא אנחנו רואים, שכל אחד ואחד אומר "כי הם חיינו ואורך ימינו"?