תוכן

י) ופי' הענין: כי כמו שיש מ"נ ומ"ד בקדושה, כן יש בקליפה, אשר משם נוצרים כל כחות החיצונים, מן זכר ונקבה, שהם סמאל ולילית, לכן קרוים בני. כי כמו שיש ב"ן בקדושה, שהוא סוד מ"נ, כן יש בקליפה סוד כל"ב שהוא ב"ן, אשר עליו נאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. וכנגד אלו אמר בני נכר יבולו, פי' הב"נ שהם המ"נ של החיצונים, הנקרא בני נכר, המה החיצונים הנקראים אל נכר. וזהו בני נכר יבולו, כי מ"נ של הנכר שהם החיצונים יבולו. פי': שהיה מתפלל להש"י, שיבולו ויופסדו. וגם על המ"ד היה מתפלל, כי ב"פ בנ"י נרמזו כאן. ובספר שמואל, שהוא סוד נביאים ונביאים הם נ"ה, שהם דכורין, לכן בפסוק בני נכר האמור שם, היה העיקר כוונת תפלת דהע"ה על הדכורין, שהם המפורשין בתיבת הפסוק, אך כלל הפסוק גם את הנוקבא בר"ת. ואמר יבולו, פי': כי כבר ידעת, שיש בנוקבא בחי' כלי המקבל בתוכה טיפת מ"ד, וגם שניתנו בו המ"ן. וכלי זה הוא בחי' גבורה, כנודע כי היסוד של הנוקבא הוא סוד הגבורה. וכבר ביארנו, כי שם ב"ן הוא מ"נ, אך הרי"ו הנעשה מזה השם, הוא כלי המעלה זאת המ"נ, ובו מקבלת את המ"ד, והוא סוד ע"ב קד"ם, הנעשה משם ב"ן. וסוד רי"ו גי' גבורה, לכן ס"ת של בני" נכר" יבולו", רי"ו. פי': שאלו המ"ד ומ"ן הניתנין תוך הכלי של הנוקבא, שסודו רי"ו, יבולו משם ויופסדו. ולכן סוד רי"ו בס"ת, לרמוז כי בני שהם המ"נ ניתנין בתוכו, ורי"ו כוללם בתוכו, ולכן הוא בס"ת, כי היא הלבוש האחרון הכוללם בתוכו.