תוכן

בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות (סנהדרין ע"א) אלא דרוש וקבל שכר. יש לשאול, הלא ידוע שהתורה נקראת שמותיו של הקב"ה, היינו שכל מעשה המצות נוהגים על דרך הפנימיות, אז יש דברים שאין להם אחיזה בעולם הגשמי. והתורה נתנה זה על פי הפנימיות התורה, ושם נוהגים כל תרי"ג המצות. והגם שבגשמיות אי אפשר לאדם לקיים כל התרי"ג, כמו יבום וכדומה, מכל מקום כיון שכל הדברים נוהגים בגשמיות עשיה אצל הכלל, כבר יש מקום לקיים אצל הפרט את כל התרי"ג מצוות.
וזה פרוש "דרוש וקבל שכר".
ועל דרך המוסר יש לומר, היות שידוע שהאדם צריך לקיים את התורה. ועבור זה הוא יקבל שכר, כמו שכתוב והיה אם שמוע תשמעו וכו', ונתתי עשב בשדך וכו'. וכמו שאמרו חז"ל, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שהפרוש הוא, שעל ידי התורה ומצוות יתוקן האדם, שתהיה לו יכולת לקבל תענוג, והכוונה תהיה לשם שמים ולא לשם עצמו. נמצא, שהשכר הוא במה שהוא עושה רצון ה' ומקבל תענוג.
ויש דברים שאין ביד האדם להשיגם, שהם גבוהים יותר מדי מהשגת האדם, היינו שלא היה מי שישיג אותם, ולא יהיה מי שישיג אותם. והתורה נתנה זה רק לבחינת דרוש וקבל שכר, שענין דרוש הוא בחינת ציון דורש אין לה.