תוכן

בלק תשל"ח
בלק תשל"ח א) בזהר (אות קלח בהסולם): בוא וראה, כתוב, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו'. בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשו, ולא קבלוה. כש"א, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה. הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב הופיע מהר פארן. כיון שלא רצו, חזר אל ישראל. כך למדנו.
ויל"ה, מדוע הלך מקודם לבני שעיר וישמעאל ולא הלך תיכף לישראל, ואם ישראל יקבלו התורה ילך אח"כ לבני עשו וישמעאל שגם הם יקבלו התורה. מדוע אם ישראל יקבלו התורה כבר אין מקום שגם בני עשו וישמעאל יקבלו התורה.
ויש לפרש זה ע"ד האמת לפי סדר קבלת התורה, ע"ד: "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין", שעי"ז באים לזכות לתורת ה', היינו, מבחינת תורה שהוא שמותיו של הקב"ה, היינו שאינו התורה שמבחי' ברורי טומאה וטהרה, אלא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה.
כשמתחילים לקיים התו"מ, האדם חושב שהקב"ה הזמין גם את בני שעיר, היינו, שהוא חושב שיוכל לקיים התורה ביחד עם בני עשו. היות שהאדם נכלל מכל ע' אומות, ועשו וישמעאל הם השורשים של אומות העולם, משום שקליפת עשו הוא בחי' שמאל שהם נגד מוחא, וקליפת ישמעאל הוא בחי' ימין, נגד ליבא. והשאר הם ענפים. לכן האדם מסכים לקיים תו"מ, אבל לא רוצה לוותר על בחי' בני עשו. ואח"כ הוא רואה שהם לא מסכימים לקבל התורה אם הוא לא יוותר עליהם, לכן האדם בא לידי הכרה שעם בני עשו זה לא ילך. וזה נקרא: 'לא רצו לקבלה'. היינו, האדם רואה שעמהם אף פעם לא יבוא לידי תורה אמיתית.
ואח"כ הוא חושב, אולי עם בני ישמעאל ביחד יהיה לו האפשרות לקיים את התורה האמיתית, אז הוא רואה שאם לא יוותר על בני ישמעאל אף פעם לא יבוא לתורה אמיתית. וזה נקרא, שהאדם חושב שהקב"ה נתן את התורה לבני ישמעאל, שגם אם הוא לא ויתר עליהם - גם היה בדעתו של הקב"ה לתת להם התורה, היינו ביחד עמהם. וכשבא לידי הבנה אמיתית, אז הוא רואה שגם עמהם לא נתן התורה, נמצא שזה נקרא: 'לא קבלוה'. היינו, שלא מסכימים.
ולאחר שהאדם כבר בא לידי הכרת הרע - אז חוזר האדם לבחינת ישראל, שהוא נק' ישר-אל, שבאופן ישר - כל מה שהוא עושה מוכרח להיות רק לשם אל, שז"פ ישר-אל. אז הוא עומד לפני בחירה: או לוותר על הכל ולקבל עליו רק את בחי' ישר-אל, ולקבל הכל למעלה מהדעת, הנק' בחי' "נעשה קודם לנשמע", היינו, בלתי לה' לבדו. או להשאר כך, היינו לקיים התו"מ על הכוונה שהיתה לו בימי ילדותו. וזה שאמר: 'ואח"כ חזר לישראל', שאדם חוזר אח"כ לישראל, כי התורה לא נתנה רק לבחי' עם ישראל.
וזה נק': "אשר בחר בנו מכל העמים". שרק מתי שהאדם מגיע לידי בחי' ישר־אל, אז הוא מוכשר לקבל את התורה, ז"א, שהתורה האמיתית אינה ניתנת לאדם - רק בזמן שהוא בחי' ישראל. משא"כ לפני זה, הוא יכול לקיים את התורה בבחי' המעשה, ולא בבחי' כוונה שהוא עמ"נ להשפיע נ"ר ליוצרו. ואז הוא עדיין מקבל את התורה על בחי' אמצעי, שהוא: בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. ואח"כ כשנעשה ישראל, אז הוא זוכה לתורה הפנימית הנק' שמותיו של הקב"ה.