תוכן

ב"ה ד' בהעלותך, ט"ז סיון, אפר"ת
כתיב: "וידעת היום והשבות אל לבבך", זה שנאמר: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".
פירש: הנה חז"ל דרשו תיבות "לבבך" – בשני יצריך, יצה"ט ויצה"ר.
הנה "הלב" בו "הרצון" תקוע תמיד. והוא "רצון בחיריי", בשביל שבוחר תמיד בכל עת ענין חדש, מחמת שהוא אינו יודע בבירור היטב. ולכן נמצא בו "צד ימין" ו"צד שמאל", היינו שהם כולם הנם בחי' "רצונות" ובחי' "רוח".
אמנם "הימין" הוא הנקרא "אמונה", והוא "רוח טוב וחזק". ומתפשט תמיד "לדרך ימין", ונולד ויוצא מן "האמת" הפנימי שתמיד "נצחי". ולכן בתיבות "אמת" באותיותיו תקועים "ראש תוך וסוף", שהוא "היה הוה ויהיה". אבל "צד שמאל" נקרא "רצון" שהוא "רוח רע ושקר", בשביל שנתפשט "רוח רע" מן "השקר" הסובבים ומקיפים "לאמת", ואינו לנצחי כי נבטל למחר, ולכן "שמאל" הוא "כהה" ועומד ליבטל.
וזה "השקר" הוא "לבוש ההסתר" שעתה הוא מלבוש "לאמת", ואם אנו נוטלים את הלבוש ממנו, מגולה "האמת" הפנימי. וממילא, אז אין אנו צריכים להם (ללבושים) כל עיקר, כי צריכה לעת הזאת, ואח"כ יהיה נכללה כמקודם. ולכן יש "יגיעה ועבודה" לינטל הלבושים המלבישים "לאמת" והבן. אמנם "עצם האמת" גם בו לבושים יש, אבל אמת איתם. היינו, שגם יש בחי' "לבושים" שהם "אמיתיים" ועומדים "לנצחי". ולכן "בלבושים אמיתיים" עבודה גדולה ויתרה לדחות אותם ולגלות את האמת הפנימי שבו, יותר מן הלבושים השקרים.
כי מן הלבושים האמיתיים נתפשט "צד ימין" והוא "רוח אמונה", ולבוא ולקחת זה "הרוח אמונה" ולדבק בדביקות מאד "באמת" "הפנימי שבפנימי", ושלא לזוז אף רגע אחד, הוא "עבודה גדולה וקשה", כי צריך לדחות גם לבושים אמיתיים והם בחי' "ימין".
ומהיכן מתפשטים לבושים אמיתיים? נראה, שבאים מן "המקיף הגדול" והכולל שנקרא "חיה", כי הכל נכללים בו בכללות, ואינם יכולים לידע דבר על בוריו. ובחי' מקיף הפרטי שנקרא "יחידה" הוא פורט הכל לפרטות ולדקות מאוד. ויכולים לידע בו כל דבר בפרטות, ולכן הוא המגלה שלימות האחדות ממש. שהוא "האמת הפנימי שבפנימי", והבן. ולכן צריך לאהוב זה "האמת" מאוד. וזהו "וידעת היום והשבות אל לבבך", היינו, שמחמת בחי' השני "לבבות" הוא תמיד בספק ידיעה, כי גם לבושים אמיתיים דוחים את האדם מן הפנימי, וממילא עיקר "עבודה" לעמוד "בפנימי הפרטי" שהוא "ידיעת היום", והבן.