תוכן

מדרש תנחומא וירא: ויאמר בי נשבעתי נאום ה', אמר ליה, אתה נשבעת, ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאמר כל מה שאנו צריך. אמר ליה אמור. לא כך אמרת לי ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותן כה יהיה זרעך. אמר ליה, הן. אמר ליה, ממי אמר ליה, מיצחק. אמר ליה, כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי, כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק. ותחשב לפניך, כאלו אפרו צבור ע"ג המזבח, ותסלח להן ותפדם מצרתן.
אמר ליה, הקב"ה, אתה אמרת את שלך, ואומר אני את שלי: עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני, ואני דן אותם ​בראש השנה, אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק, יהיו תוקיען לפני בשופר של זה. היינו זכות אבות יכולים להמשיך, רק על ידי עבודה, שהוא מעשה המצות, שענין שופר הוא ענין שפרו מעשיכם. וברית לא תופר, שעל ידי המעשה ימשך להם ברית אבות לבנים תזכור.