תוכן

1פקודא קדמאה וכו'. הנה כתוב: "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן" כו'. העולמות נבראו בסוד כמה בחינות, דהיינו סדרי מציאותם ועניניהם הם בסוד ת"ת ומלכות, אך עניני הארה והשגה שיש לנשמות להשיג לעתיד לבא, תלוי המה בסוד צדיק. והעולמות בבחי'  זאת נבראו בסוד תש"ך עולמות, וז"ס "עולם חסד יבנה", כי י"פ ע"ב הוא תש"ך, ור"ת ח'סד י'בנה - ח"י, כי שרש כל זה הוא ענין ח"י עלמין, בסוד הצדיק, שבסודו ההשפעה, בסוד "ונהר יוצא מעדן" , וס"ז תש"ך צירופים דבראשית. זאת היא כוונת הפסוק "בראשית ברא" כו', שכל שאר בחי' העולמות כולם תלויים ונכללים תחת בחי' התש"ך אלה. ושרש זה הוא ט' אורות של צדיק, סודם א"ח דאחד, והד' המקבלים, והשכינה הנקשרת עמהם, כי צדיק כולל כל העליונים, ונוק' - התחתונים. ואלה הט' עולים מלמטה למעלה לקשר כל האיברים, כי זהו פעולת יסוד, ויורדים ממעלה למטה להשפיע מכולם. ואז הם י"ח: ט' עולים וט' יורדים. והעולים מקשרים, כי עולים מן הפרט לכלל, והיורדים מרחיבים, כי יורדים מן הכלל לפרט. ועל כן העולים הם הרבה, שעולים מן הפרט, ותולדותם מעט. והיורדים מעט, ותולדותיהם הרבה. וסוד הי"ח האלה – ששה  שינין  

ואלו נקראים בסוד כללות השם הקדוש לד' צדדין, ונעשים ע"ב, נקשרים בסופם. ואז יורדת היו"ד, שהיא המרבה האורות עד א"ס. זאת עושה אותם ק"פ לכל צד, וסודם ע"ב ס"ג מ"ה, והרי הם תר"ך2. וכל זה הם ח"י עולמים, מהם תלוי כל הידיעות. וזאת היו"ד מאירה בהם, ואז מאירים ג' שמות מג' קוצי הי', שהם "אל אלקים יהו"ה דבר ויקרא ארץ" (כי הי' יש בו ג' קוצין בסוד חד"ר, והם אלו השמות חג"ת: אל אלקים יקו"ק). כי "מזרח שמש" - הם העולים, ו"מבואו" - הם היורדים, ואז נעשה חותם הזה:

והרי כאן (י"ה) [י"ב] מדרגות, ותראה סודם בארון וד' דגלים, והקב"ה סידר ישראל בזה הסדר, כי עד שרצה לכלול בהם החכמה עד שהיו נקראים דור דעה,שהרי הוכנו להיות כדוגמא של מעלה, ולכן יוכלו לקבל החכמה.

ותראה בזה סודות גדולים, שה"ס "רכב אלקים רבותים אלפי שנאן - שאינן ב' " (ע"ז ג.).  הרי כל זה הוא ח"י העולמים, אך יש אח"כ חי החיים, בסוד א"ס ב"ה, וזה מתגלה על ידי עתיק יומין, ועל כן חידושי סודות התורה עולים עד עתיק יומין, ומפורש בזוהר. כי הרי אלו מאירים (בסופי) [בסוד] תש"ך ונעשה בהם בית קיבול לי"ח אורות היורדים מלמעלה, והבית קיבול הם צירופי שם יה"ו, והח"י היורדים הם מן הא"ס ב"ה, ובאים על ידי החיים של עתיק יומין, והם הח"י של התלת רישין הידועים. ואז מתחברים י"ח מן התש"ך, להיות כסא לאלה היורדים, ותש"ב יורדים למטה ועושים הישיבות, מה שהוכנו לקבל בהם ידיעות החכמה4, וה"ס "מרבה ישיבה מרבה חכמה". כי אין החכמה מאירה כי אם בסוד הישיבות, וה"ס "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים" וכו', כי צריך ישיבה, שהוא בית קיבול, מנוחה מן השכינה, ואם לאו אי אפשר לקבל החכמה. וה"ס "שבת מנוחה לח"י העולמים" כי שבת הם התש"ב העושים הישיבות, והם מנוחה ממש מתדבקים בחיים היורדים כנ"ל. וכאן תלויה כל ההשגה לנצח נצחים. וזה כל התענוג בסוד ענ"ג - עדן נהר גן, שהוא הילוך ההשפעה וההארה, ועל זה נאמר: "אז תתענג על ה' ".

והנה מי שמקבל רק מן התש"ך, אינו יודע רק ענין הספירות, ויוכל ליכשל בהם ח"ו בכמה מיני מכשולות. אך מי שהגיע לאלה הח"י, שיודע הענין בא"ס ב"ה - איך הספירות אינם אלא רצון העליון ממש המשוער בחלקים, ושהכל הוא א"ס ב"ה, אלא שזהו מה שניתן לראות בבחי' אור המתגלה, מה שרצונו הבלתי תכלית אינו ניתן לראות כלל וכלל, ואז ניצול מכל המכשולות כמפורש במ"א. והנה זה הגילוי בא על ידי עתיק יומין שה"ס מלכות דעולם א"ס ב"ה, הבא באצילות להנהגתו, ומודיע האמת לפי רצונו ית"ש, לא לפי הנראה במדרגות - שיכולים לטעות בהם. ושרש הכל הוא לדעת ההנהגה  -איך שכל הספירות אינם אלא סדרי הנהגתו בחד"ר, וזהו המושרש בתלת רישין הנ"ל.

והנה הי"ח אלה כשיורדים הם בוררים ה' אורות לכל הצדדים, והוא ממש ענין הע' זקנים, שנבררים ע"ב לחשבון שוה, ונשארים רק ע', כך בוררים ה' אורות לכל ד' הצדדים, רק כיון שהענין הוא רק י"ח על כן שנים נשארים לחוץ. והאמת, שכנגד (זה) אלה מאירים ב' שמות גדולים מן עתיק יומין, ובהם תלוי ישוב הח"י היורדים בתש"ב המקבלים אותם. ומי שאינו מקבל מהם, אעפ"י שהוא רואה הדברים - בין ענין הא"ס ב"ה, שהוא חי החיים, ובין ענין הספירות בעצמם, אינו יכול לחבר הדברים ביחד, ואינם מתישבים הדברים בשכלו. ואלו השנים הם ב' שמות אהי"ה, והם שהוזכרו למרע"ה לגלות לו האור האמיתי,והיינו אהי"ה אשר אהי"ה, ואלה בוטשים אותיותיהם זה בזה, ונראות ד' בטישות, וסודם ד' אותיות אדנ"י, אך אינם עיקר שם, כי המנין איננו נראה בהם, אלא מספר ד' האותיות לבד. והנה ב' פעמים אהי"ה הוא מ"ב, וסוד זה "אדנ"י ב"ם". ותחבר הד' אותיות עם המ"ב - הרי מ"ו, וסודם מ"ו אורות, וסודם יראה, דהיינו ששם הוי"ה ב"ה מתנקד בניקוד יראה, שהרי אח"כ הכל מגיע לשם הוי"ה ב"ה. ואז נעשה ניקוד יראה שעולה מ"ו. והנה ראית סוד היראה כי צריך שתהיה יראת הרוממות. והענין שכל זה החותם תלוי באלו ב' שמות, אם הם מאירים - החותם שורה, ואם לא - אינו שורה. וז"ס מש"כ ירא בשת, ירא שבת, כי כל הישוב הנמצא בתש"ך אורות שזכרתי, בסוד הישיבה, הכל תלוי בהארת ב' שמות אלה, והארתם רק בסוד היראה. וכן אמרו: שב ביראת ה'. וכן עשה הקב"ה לישראל :"ולבעבור תהיה יראתו על פניכם", כיון שהיה רוצה לתת להם החכמה.

והנה ב' השמות סודם יראת הרוממות, אך שם אדנ"י היוצא משם הוא סוד דינא דמלכותא, בסוד יראת העונש, אך יראת הרוממת תלוי ברוממות א"ס ב"ה, שהוא רם ממש מכל עניני הנבראים.

והנה בני אדם היראים, מיד שני שמות אלה בוטשים זה בזה, והחותם שורה עליהם, וניתן להם ידיעת חכמה וסודות עליונים, וסוד זה "סוד ה' ליראיו". אך יש בכאן ג' מינים: יש מי שאינו ירא אלא מן העונש, ואז כל ההתעוררות אינו רק בסוד שם אדנ"י, והס"א מלמטה מתעוררת, כי היא המשרתת את הדין. ומי שאינו ירא רק יראת העונש - אין הסודות מתגלים אליו, אלא נמשך בעניני העולם בהבלי הס"א. ויש שירא יראת הרוממות, אך יש בזה ב' דרכים: יש שירא שמכיר גדולת האדון ב"ה, וגם עומד ביראה זאת תמיד בלא חטא, דהיינו שיודע לטהר עצמו ומעשיו. ויש מי שירא בלב מפני שהוא מכיר את קונו, וגם בוש ממנו מפני גדלותו, אך אינו מטהר מעשיו, שאינו יודע להינצל מן היצה"ר, אלא חוטא לתאות נפשו, אבל כשמדבר - חושב על גדלותו ית"ש, וירא ובוש ממנו. והנה מי שירא וגם אינו חוטא  -שורה עליו החותם בכח, ואז יודע הדברים על בוריים מראש ועד סוף, ועומד בידיעה האמיתית. אך הירא ואינו מטהר מעונות  -מתחיל בידיעה ומשרה עליו החותם, אך מתבלבלים בו הדברים, כי החותם אינו מתישב עליו. ונמצא יודע איזה סודות, ואפשר שיהיו גדולים גם כן, אך לא ידע סופם, ולא יעמוד על אמיתתם לגמרי. ועכ"ז אפשר שיקבל סודות גדולים מאד. כי מי שהוא ירא, אעפ"י שחטא קודם לכן, החותם שורה עליו, ומקבל ידיעות גדולות. וגם שכבר אמרו: כל העובר עבירה ומתביש בה אינו זז משם עד שמוחלין לו. אך סו"ס אי אפשר לו להתקיים כך, כי הלא כשחוזר וחוטא מתקלקלים בו הדברים, ומערב קדש בחול, ועושה כמה בנינים רעים. ולפעמים נשארות ידיעות בלתי שלימות, ולפעמים מהפך הטוב לרע, וכן כיוצא בזה כמה מיני דברים רעים. והכל נמשך מפני שמי שממשיךומתכוון ביראה - מיד החותם שורה עליו.

1בהמשך דבריו מבאר אות ו' של היחוד.

2 והרי הם תר"ך. כך בשני כת"י. אולם לכ' צ"ל: תש"ך. היינו י' פעמים ח"י - ק"פ, וד' פעמים ק"פ - תש"ך.

3 הסוגריים הם בכת"י.