תוכן

הנה יש ג' קוין. ויש ביניהם מחלוקת, היינו שכל אחד רוצה לבטל להשני. ומזה נמשך ג' אופנים:
א) שאחד מבטל להשני.
ב) שכל אחד רוצה לבטל ואינו יכול לבטל ונשארו במחלוקת.
ג) שנעשה שלום ביניהם.
הנה ימין נק' בחי' שלימות. היינו שהאדם מצייר לעצמו איך שהוא אדם השלם והמאושר בעולם, מסיבת שהוא עושה חשבון לעצמו, איך שהוא איש פשוט שאין בו יתרון משאר נבראים ורק בו בחר ה' לשרת המלך. והגם שהשרת הזה אינו דבר תמידי אלא פעם בחודש או פעם בשבוע, מ"מ כשהוא רואה שאין הרבה אנשים שישרתו את המלך אפילו בפעם בהחיים, א"כ מזה לבד לוקחים חיות. ואם יש לו חיים הוא יכול לעסוק בתורה ומצוות בשמחה ולהרבות במעשים טובים.
אבל להתעלות במעלות צריכים ללכת גם בקו שמאל, שהוא בחי' חכמה, ששם כבר יש בחי' ביקורת על המעשים ועל המחשבות, אם הם באמת מטעם לשרת את המלך, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו, או לעצמו. ואז השמאל רוצה לבטל את הימין, היינו ללכת דוקא בהביקורת, ולא נותן לו לעשות שום דבר טוב. נמצא שחכמתו מרובה ממעשיו.
אלא האדם צריך ללכת בעיקר בקו הימין, היינו לעשות מעשים טובים, ושירגיש עצמו לאדם שלם, ומשרת המלך, וצריך להאמין שמכל מעשה שהוא עושה יש נחת רוח לפניו ית'. ויחד עם זה צריך להיות לו זמן ללכת בקו שמאל, היינו ברוח הביקורת. אבל השמאל צריך להיות נכנע לימין, ז"א בזה שהולך בשמאל אינו מטעם שרוצה בחי' שמאל אלא שזה רק בכדי להשביח את הימין. היינו להראות שאעפ"י שיש לו כל הביקורת וכל הדעת, מ"מ הוא הולך בבחי' למעלה מהדעת, היינו בבחי' הימין, שנק' בחי' אמונה.
וזה נק' קו האמצעי שמכריע בין ב' קוין ונוטה לימין. וזה נק' בחי' אחוריים. וע"י יחוד הזה זוכים אח"כ לקבל את בחי' הפנים של המדרגה, שאז יש התלבשות חכמה בחסדים, שעי"ז גורמים למעלה זווג זו"ן בבחי' פנים בפנים.