תוכן

כ"ג אדר א' תש"ג
למנצח, מי שכבר ניצח. על שושנים, היינו השכינה הק', שענינה הוא התהפכות מאבל ליום־טוב וששון. וכיון שיש בה הרבה מצבים, עליות וירידות - הירידות נקראות שושנים, מלשון "הקהה את שיניו"; שאין לענות על שאלות רשע, אלא "הקהה את שיניו", ומהרבה הכאות, ז"א מהרבה הקהה שיניו - באים לידי שושנים. לכן יש בה הרבה בחינות ששון, ולכן נק' בלשון רבים: שושנים.
לבני קרח, מלשון קרחה, שהשערות נקרחו. שענין שערות הוא סוד הסתרות, מלשון סערה. וזה ידוע ש"לפום צערא אגרא", היינו בזמן שיש סערות אזי הוא מקום עבודה. וכשמתקן, באה על הסערה בחי' שערה, בסוד "זה השער לה'". ובזמן שהאדם כבר תיקן כל הסערות, שכבר אין לו שום הסתרות, אזי אין לו כבר מקום לעבודה, וא"כ אין לו כבר מקום לשכר, נמצא שבזמן שהאדם בא לבחי' קרח, כבר לא יכול להמשיך בחי' אמונה, שנקראת שער לה', שאם אין השער, לא יכול להכנס בהיכל המלך, יען שזה היסוד, שעל בחי' אמונה נבנה כל הבנין.
ובני קרח - מלשון בינה, שהם הבינו שענין קרח הוא בחי' שמאל, שממנו נמשך הגיהנום. לכן הם רצו להמשיך את הידידות שהיתה להם מקודם, היינו מזמן שעבר עליהם, בסוד: "ה' שמעתי שמעך - יראתי", כמבואר בהקדמת ספר הזהר (סולם קי"ח), היינו מזמן דעבר. בכח הזה שהמשיכו היה להם כח לעמוד במצבים, ולילך מחיל לחיל.
וזה סוד שבני קרח לא מתו, היינו ע"י שהבינו שאם נשארים במצב של בחינת קרח, לא יוכלו להמשיך חיים - אזי לא מתו.
משכיל שיר ידידות, היינו שהשכילו ששיעור הידידות עם הבורא ית' הוא בשלמות.
רחש לבי, ענין התרחשות שהיא בלב, הוא בסוד מליבא לפומא לא גליא, היינו שאין מה להוציא מהפה, שהוא רק בחי' קבלה בלב, בסוד "מרחשין בשפוון". דבר טוב, אמונה נק' דבר טוב. אומר אני מעשי למלך, שבזמן שהוא מקבל את אור האמונה, אזי הוא אומר 'מעשי למלך' ולא לעצמו. ואז הוא זוכה לבחי' לשוני עט סופר מהיר, שהוא זוכה לבחי' תורה שבכתב, שהוא סוד לשונו של משה רבינו ע"ה.
יפיפית מבני אדם, שהוא אומר לשכינה הק' שהיופי שלה הוא מבני אדם, ז"א ממה שבני אדם חושבין עליה שהיא בחי' מה־בכך, דוקא מזה נולד היופי. הוצק חן בשפתותיך, ענין חן שייך דוקא בדבר שאין להגיד שבחים - ומכל מקום רוצים אחר הדבר, אזי אנו אומרים שהיא בעלת חן. בשפתותיך, היינו בהסופיות, שזה סוד "רואה מסוף העולם ועד סופו".