תוכן

א' חנוכה תש"ח
אות קנ"ו: כי יצחק היה אומר הברכות והשכינה הסכימה עליהן, וע"כ כשיצא יעקב יצאה עמו השכינה.
וצריך להבין: למה יצאה השכינה אם יעקב יצא, איזה שייכות יש בין זה לזה? והענין הוא: כיון שהשכינה הסכימה על הברכות שבירך יצחק ליעקב ולא לעשו, לכן כשבא עשיו יצאה שכינתא.
ביאור הדברים הוא: שענין הברכות ה"ס הסדר של גמר התיקון, למי שתהיה השליטה דבשיתא אלפי שני. אזי הוא זמן בירור הרפ"ח, ואז בסוף השיתא אלפי שני, הל"ב האבן ממילא יתמתק, ואז לא יהיה כבר שום פחד מהחיצונים. לכן אז חשב יצחק שאז כבר יהיה טוב להמשיך את הג"ר האמיתיים, והשי"ת רצה שגם אז רק יעקב יהיה בראש, "ורב יעבוד צעיר". לכן סיבב שיצחק יברך את יעקב, כיון שיעקב היה בחי' ו"ק, ועל ידו ימשכו ו"ק דג"ר. נמצא מצד אחד היה צריך שיצחק יחשוב שזהו עשו, שעי"ז יתן לו את הברכות שצריך לברך את עשו, היינו בחי' ג"ר. ומצד הב' היה צריך שיעקב יקח אותן, ועי"ז יהיה ו"ק דג"ר. והשכינה הסכימה, היינו שהבורא ית' הסכים שיעקב יקבל אותם, לכן כשבא עשו היתה מוכרחת השכינה לצאת.
אות קנ"ח: [עשו אמר] "יקום אבי" יקום ה"ס ג"ר, ודיבורו היה בעזות, היינו "עז פנים לגיהנום" [אבות ה' כ"ה], שעי"ז נתעורר הגיהנום. "ובושת פנים לגן עדן", בושה ה"ס יראה, ואז נמשך רק ו"ק דג"ר. ורמז לזה שיעקב אמר: "קום נא, שבה" (תולדות כ"ז י"ט), דישיבה ה"ס ו"ק. וזה ענין ויחרד יצחק, היינו משום שנתעורר הגיהנום.
אות קנ"ט: שלא היה עוד פחד ואימה שנפל על יצחק גדולה כמו כאן מיום שנברא, ואפי' באותה שעה שנעקד על המזבח, וראה את המאכלת עליו. דענין עקידה הוא דינין דנוקבא שסופם להתבטל, משא"כ עשו ה"ס דינין דדכורא שאין בטילין, לכן חרד יצחק כל כך.
אות ק"ס: רצה יצחק לקלל את יעקב, אמר לו הקב"ה: יצחק, עצמך אתה מקלל, כי כבר אמרת לו, "אורריך ארור ומברכיך ברוך". פירוש: כיון שיצחק הודה על הברכות, ז"א שהסכים שהגמר תיקון יאיר רק ע"ד דיעקב, ומי שירצה להמשיך ע"ד דעשו יהא ארור, וע"כ אמר לו הקב"ה: אם אתה רק חושב על בחי' עשיו, תיכף תרגיש הקללה הנמשכת מהדרך הזו.
אות קס"ב-קסג: ושואל: ואיך אדם שהוא בשר ודם יוכל להחזיק במלאך שהוא רוח ממש? פירוש הענין: המלאך הוא סוד חב"ד חג"ת שבמדרגה, ששם מקום חסדים סתומים. בשר ודם, היינו בחי' מחזה ולמטה ששם מקום של גילוי החסדים. וכשהמלאך בא למטה, הוא לא השנה ממנהג המקום שהלך לשם.