תוכן

ה) וטעם הדבר הוא, כי אור עתיק יומין, חזק וגדול במאד מאד, והנה הוא מתלבש תוך א"א, בבחי' הז' תחתונות לבד כנז"ל, וכיון שא"א מקבל ממש אור עתיק יומין, ולכן בחי' הבינה של אריך, שהיא התחתונה שבשלשה ראשונות שבו, לא יכלה לקבל האור הגדול ההוא דעתיק יומין, הבא אליה בגלוי גמור, וכדי שתוכל לקבל, הוצרכה לרדת ממקום עליון הראוי לה, שהוא ברישא, וירדה למטה במקום הגרון שבו, כי שם ע"י ההרחקה, תוכל לקבלו. אבל בחי' בינה דאבא, עומדת למעלה בראשו דאבא, במקומה הראוי לה. כי כבר אור עתיק יומין, נתלבש תוך א"א, ונתמעט כחו, ואינו נמשך בבינה דאבא, רק ע"י מחיצות ומסכים, ויכולה לסובלו. ועד"ז מכל שכן בבינה דאימא, ובינה דז"א, ובינה דנוק'. כי נתרבו הלבושים, קודם שיגיע אור עתיק יומין אליהם, ולכן יש בהם כח לקבל אורו, אף בהיותם למעלה בראש של כל פרצוף מהם, ויושבת הבינה אצל החכמה שבפרצוף ההוא, כחדא שריין.
(א"ש, רציתי לכתוב כאן מאמר קטן בעתיק יומין, אעפ"י שלא היה מקומו כאן, ואחריו דרוש הש"ע נהורין דאריך אנפין).