תוכן

ב) הנה נתבאר לעיל, כי רחל אינה יוצאת, אלא מבחינת המוחין וכלי דנה"י דאימא בלבד, ובמקום גילויים, להיותה היא עיקר נוק' דז"א כנזכר. וזה המקום הוא, תחת החזה דז"א, בצד אחורי ז"א בחוץ, כנז' בסוף אדרת נשא. וזה אופן תקונה: הנה נתבאר כי הה' החסדים שביסוד דאימא, נתחלקו בחג"ת נ"ה דז"א. וה"ג, נתקבצו כלם ביסוד שבו. גם נתבאר כי החסד הג' שבה' חסדים, שנתפשט בת"ת דז"א, שלישו העליון מכוסה, בכלי עטרת היסוד דאימא עד החזה דז"א. וב' שלישיו התחתונים, הם אור מגולה, מן החזה, עד סיום הגוף, הנק' ת"ת. והנה ב' שלישים התחתונים הנז’, שבחסד המתפשט בת"ת דז"א בגלוי גמור, נגדל אורו, ונכפל כפלים, מאלו היו מכוסים, וכאלו היה בהם ד' שלישים של אור. ואז מחצית האור הספיק לצורך ת"ת דז"א עצמו, מן החזה ולמטה. ומחציתו האיר ברחל, בכתר שבה, העומד ממש באחורי המקום הזה, כנודע.