תוכן

ד) ונבאר עתה, ענין איסור הבורר בשבת. דע, כי אף על פי שנתבאר למעלה, כי הסיגים שבמלכים אלו דז"א ונוק', נתבררו ונעשו מהם הקליפות בעת מיתת המלכים. ואמנם הקדושה שבהם, גם היא נתבררה, ועלתה למעלה להתקן בסוד העיבור, באימא עילאה. דע, כי לא נתבררה אז כל הקדושה לגמרי, ונשארו קצת נצוצות קדושה, בתוך הסיגים ההם והקליפות, הנק' רה"ר. והנה ביום השבת, אז הקליפה נבדלת מן הקדושה כנודע, ולכן מי שיוציא שפע מרה"י, שהיא הקדושה הנבררת למעלה, אל אותם הניצוצות שנשארו תוך הסיגים והקליפות הנק' רה"ר, חוזר לערב קדש בחול, ולהתאחז הקליפה בקדש. וכן להפך, המכניס מרה"ר, מאותם נצוצות הקדושה שנשארו שם כנז', ומעלה אותם לרה"י כנז', גם הוא גורם לערב קדש בחול. והטעם הוא, כי בימי החול דוקא, יורדת נוקבא דז"א , הנקראת הוי"ה דב"ן דההי"ן, למטה בגלות בקליפות, ומבררת מתוכם לאותם ניצוצות קדושה שנשארו שם, ומעלה אותם למעלה אל הקדושה. אבל בשבת, אינה יורדת למטה בין הקליפות, לברר אותם נצוצות הישנות, אמנם נבדלת מן הקליפות, ועולה למעלה, ומזדווגת עם ז"א, ויוצאות נשמות חדשות מן הזווג ההוא. ולכן המכניס מרה"ר לרה"י, גורם שהנוק' דז"א תרד אל הקלי' הנק' רה"ר, ותברר משם הנצוצות הישינות הנז’, ותעלם לרה"י העליון, והנה הוא מערב קדש בחול, ומוריד הנוק' בתוך הקלי', ונמצא כי איסור המכניס מרה"ר לרה"י ואיסור הבורר בשבת, הכל ענין א' הוא, אלא שזה עניינו, לברור למטה אוכל הקדושה מתוך פסולת הקליפות. וזה עניינו, להעלות האוכל ההוא אשר ברשות הרבים, ולהכניסו ברה"י.