תוכן

א) ועתה נחזור לבאר סדר התקון של או"א. הנה כאשר נתקן בתחלה רישא דע"י, הכוללת כל שלשה ראשונות שבו, בפעם אחת, בבחינת תקון פרצוף גמור, וכיון שהחכמה והבינה שבו נתקנו ביחד, לכן גם או"א, שהם בחי' חו"ב כנודע, גם הם נוסף בהם קצת תקון, וחזרו להיות בבחי' פנים באחור, שהיא הבחינה הג', מד' בחי' הנזכרים לעיל, בהיותם בסוד נקודות בלבד, ולא בבחינת פרצוף, כמו שיתבאר לקמן. ולא הוצרך להיות בהם בתחלה, הבחינה הב' הנקראת אחור בפנים, אמנם בפעם אחת, נתקנו בשני הבחינות: הב', והג', ותכף נתקנו בבחינת פנים באחור, כי אבא הפך פניו באחורי אימא, והאיר בה. אבל עדיין לא יכלה אימא להפוך גם היא פניה נגד פניו לקבל האור, והוא היה בבחי' פנים, והיא נשארה עדיין בבחינת אחור. כי כיון שנתקן ראשו דע"י, ונתמעט האור על ידי רבוי המסכים שנתחדשו בפרצוף ראשו בעת התקון כנזכר לעיל, יכול אבא לקבל האור בבחינת פנים. אבל לא אימא הגרועה מאבא, ולכן נשארה בבחינת אחור. אבל עם כל זה, תוספת תקון הוא באימא, כי כבר יכולה לקבל ההארה מבחינת הפנים של אבא, אף על פי שמקבלו דרך אחוריה. והטעם הוא, לפי שאבא הוא דכורא, והוא רחמים. אבל אימא שהיא נקבה, היא דינים, ואע"פ שעתה על ידי תיקון רישא דעתיק, נתמעט האור קצת, עכ"ז אינה יכולה לקבלו, אלא דרך אחוריה, ודי לה שנתעלית לקבל האור מבחי' פני אבא. והענין הוא, כי עתה אבא הפך פניו, והחזירם כנגד החזה דא"א, אשר שם נמשך ויורד אור פני א"א כנז"ל, ואז מקבלו אבא מצד פנים שלו. אבל אימא, נשארו אחוריה כנגד החזה דא"א לסבה הנז’, והרי הם פנים באחור.