תוכן

ב) והענין יובן במה שביארנו לעיל, כי ענין חסרון תקון הי' נקודות בתחילה, היתה לברר את הקליפות, כדי שיהיה שכר ועונש בעולם, אם טוב ואם רע. ולכן אלו הב' נקודות של זו"ן, הוצרכו שלא לבא בתחלתם שלימות, כל אחת ואחת כלולה בכל י' חלקיה מחוברות יחד, בסוד נקודה אחת לבדה, הנקראת מאמר אחד, אמנם כל אחד משתיהם יצאה נחלקת בי' חלקים, הנקראים עשר מאמרות, נפרדים זה מזה, בלי חבור והתקשרות, שלא כדרך ג' הנקודות העליונות, של א"א ואו"א. ולהיותם נפרדים זה מזה, לכן לא יצאו ביחד כל הי' חלקים, שבכל נקודה משתיהם, אמנם יצאו קצת חלקיה, וקצתם נשארו לסבת פרודם כנז'. וזהו אומרו, בי' מאמרות נברא העולם, ר"ל בי' מאמרות נפרדים, נברא העולם, שהם ז' תחתונות. כמו שאמר הכתוב, אמרתי עולם חסד יבנה, מחסד ולמטה. והלא במאמר אחד יכול להבראות, וכל עשר חלקי נקודת ז"א, או נקודת נוק', יהיו כלולים יחד בסוד נקודה אחת, ויצאו כל הי' חלקים מחוברים בבחי' מאמר אחד. וביאר טעמו של דבר ואמר, להפרע מן הרשעים וכו', פירוש: כי כיון שכוונתו היתה, להיות שכר ועונש בעולם, והפגם שלהם מגיע עד זו"ן לבד כנז', לכן יצאה נקודה הז"א, ונקודת נוק' נפרדת בחלקיה, בהיותם נקראים י' מאמרות ולא מאמר א', לפי שבהיותם נפרדים בתחלה, ויבאו אח"כ בסוד תוספת כנז', אין פגם התחתונים שוה לפגם תמיד בכל הי' מאמרות ביחד, אבל יהיה כפי ערך החטא ופגם התחתונים. כי לפעמים לא יצטרך להסתלק, רק חלק התחתון לבד, ולפעמים יצטרך להסתלק ב' חלקים, עד שנמצא שאם החטא יהיה תכלית הגדול, יסתלקו כל ט' חלקי נקודת הנוק', וישאר הכתר שלה לבד כנז'. משא"כ אם קודם התקון, באו קשורות יחד כלם, ונשרשות בה, שבכל חטא הקל שבקלים, היו כל הי' מסתלקים, או כלם נשארים, ונמצא שלא היה משפט אמת וישר, כפי ערך החוטא, אלא והיה החוטא כשוגג כמזיד וכו'.