תוכן

ו) ואמנם כאשר עלה ברצונו ית', להאציל ולתקן פרצוף לאה, שבאחורי הדעת דז"א, אז חזר והעלה האור, והחזירו למעלה. ואז האור שהיה נמשך בפרק העליון של הזרוע ימני, באור ישר עד סופו, שהוא מקום הנק' אציל, וחזר ועלה למעלה, עד שהגיע בראש הפרק העליון, במקום חבורו אל הכתף, ושם בקע ויצא האור בגלוי, דרך צד ימין של הגרון דז"א מבחוץ, ועלה עד תחלת ראשית הגרון, ושם נעשה החסד דלאה שהיא זרוע ימין שבה. כנודע כי היא עומדת באחור, ופניה כלפי אחור, ונמצא שהימין שלה ושלו הם בצד א'. והאור שהיה יורד בפרק הב', מן האציל עד כף היד, חזר ועלה עד ראש פרק זה, שהוא מקום האציל, ושם בקע ויצא בגלוי לחוץ, ועלה ונמשך בכל אורך פרק הראשון מבחוץ, עד מקום הכתף, ונעשה נצח דלאה, שהוא שוק הימין. נמצא, כי האור היוצא מפרק עליון, אינו מתפשט מכנגדו מבחוץ אלא למעלה, ממנו בצד ימני של הגרון. והסבה לזה הוא, היות האור יוצא ממטה למעלה. והאור היוצא מפרק ב', עומד כנגד פרק עליון מבחוץ, והוא נצח דלאה. והרי איך סוף נצח דלאה, הוא ממש בשוה, בסוף פרק עליון דזרוע ימין דז"א, ששם הוא מקום החזה, ולא נכנס לאה בגבול רחל כלל. ועד"ז היה בקו שמאל ובקו אמצעי.