תוכן

ב) ונתחיל עתה לבאר ענין לאה, הנה זה הפרצוף הנקרא לאה, שביארנו שנעשה מן האחורים החצונים דבינה, אינה מכל האחורים שלה, אלא מן האחורים של המלכות של הבינה. משא"כ יעקב, שנעשה מכל הי' אחורים דאבא, לפי שאבא הוא רחמים, ולכן יכול להתברר יותר. אבל בינה דמינה דינים מתערים, לכן האחורים שלהם היותר חצונים שהם דינים, לא יכלו להתברר מהם, רק האחורים של המלכות שלה לבדה, ומבחי' זו נעשת לאה. והנה ענין תקון שלה, נעשה באופן זה: כאשר המוחין דז"א נכנסו לתוכו, בהיותם מלובשים תוך הנה"י דאימא הנה בחי' המלכות שבה, היא יותר תחתונה מן הנה"י, ועומדת למטה מהם, בסיום הדעת דז"א. והנה לאה עומדת בבחי' נקודה א' בלבד בחוץ ז"א, מכוונת כנגד זו המלכות הפנימית של בינה, כי זו הפנימית מושכת את לאה, שהיא האחורים שלה, ומעמיד אותה כנגדה, בהיותה בחוץ, ואז מאירה בה מבפנים מן אותה ההארה של המוחין מבפנים, וע"י אותה ההארה נגדלת לאה, שהיא נקודה א', ונעשת פרצוף גמור, ונגדלת מכנגד הדעת ולמטה, לפי שמשם אחיזתה כנזכר, ומתפשטת עד מקום החזה דז"א.