תוכן

ח) ועטרת היסוד דאבא, מתפשטת תוך היסוד דז"א, ואין תימא, אם עטרת יסוד דאבא, גדול בשעורו ככל תרין פירקין דיסוד דז"א, כי אבא אריכא, וז"א זעירא. ונמצא, כי נה"י דאבא הם שוים בארכם, בכל קומת ז"א, בכל ג' קוים אלו עד סיומם. ואפילו היסוד שלו, מסתיים בשעור היסוד דז"א, שוה בשוה. משא"כ בנה"י דאימא, כי היסוד שבה, נשלם במקום החזה דז"א ואינו מתפשט עד סיום היסוד דז"א. ונמצא כי אין חלוק בין הנה"י דאבא לנה"י דאימא, אלא בבחי' היסוד שבהם לבד כנזכר. ולכן גם בדעת שבתוכם, היה שנוי, כי הדעת שביסוד דאבא הוא מכוסה, וגניז וטמיר תמיד, בכל קו האמצעי, ואינו מתגלה כלל אורו. אבל הדעת שביסוד דאימא, מתגלה אורו בגלוי גמור מן החזה ולמטה דז"א, בתוך גופא דיליה.