תוכן

א) ונבאר טעם השנויים, שיש בין יעקב, ולאה, ורחל. הנה נתבאר לעיל, כי כשהתחיל רישא דעתיק יומין להתקן, אז התחיל קצת תקון באו"א כי חזרו מבחי' אחור באחור, ועמדו בבחי' אחור דאימא, כנגד פנים דאבא. ושם נתבאר כי באופן זה, יש יותר תקון באבא מבאימא בבחי' אחת. ולאימא מבאבא בבחי' אחרת. והנה גם לכן ביעקב ולאה, היו בהם ב' בחי' אחרות כיוצא בהם, והוא, כי הנה בבחי' א' היה תיקון לאימא יותר, והוא, כי כיון שפני אבא היו מאירים כלפי אחורי אימא, קבלו אחורי אימא הארה גדולה מאד, ונתמתקו מאד. משא"כ באחורי אבא, שלא קבלו הארה, ולא נתמתקו, כי לא קבלו הארת שום פנים. ולכן גם לאה, שהיא אחורים דאימא, היתה לה מעלה יתירה בעת התיקון שלה, לפי שכיון שהיתה מתוק באחורים דאימא למעלה, יותר מבאחוריים דאבא, לכן מזאת ההארה העליונה, שהאירה באחורי אימא, נמשך קצת הארה ממנה למטה, אל אחוריים דאימא, שירדה למטה, שהיא לאה. ועי"כ היה כח בלאה להיותה גבוהה מן יעקב, שהוא אחוריים דאבא כנזכר, כי לאה עלתה בחצי עליון דקומת ז"א מאחוריו, ויעקב למטה בחצי התחתון דקומת ז"א מלפניו. וזהו טעם למה שביארנו לעיל, כי כשעלתה רחל למקומה, ולא היה שם מקום אליה, עלתה לאה למעלה, ואז עמדה רחל במקום שהיתה בו לאה. והנה צריך לתת טעם, למה עלתה לאה ולא יעקב בעלה, אבל הטעם מובן עם הנז'.