תוכן

וחרה אפי' והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים (שמות כג). א"ר אלעזר ממשמע שנ' וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני שנשותיכם אלמנות ובניכם יתומים אלא מה ת"ל והי' נשיכם וכו' מלמד שנשותיכם מבקשים לינשא ואין מניחים אותן ובניהם רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותם (ב"מ לח:).
ופרש"י היינו שילכו בשבי א"כ יהי' שם שתי קללות. א' חרב, וב' שבי. שעי"ז שילכו בשבי לא יודע אם בעליהן חיים, וכמ"כ אם הבנים יכולים לירד בנכסי אביהם.
וי"ל זה ע"ד המוסר, שעי"ז שיסור מדרך ה', אז האדם נופל בשבי אצל הקלי', שהם שולטים על האדם ואינם מניחין להאדם שיצא מתחת רשותם. שענינו הוא, שא"א אז שהאדם יוכל לעסוק בתו"מ, מטעם שהקלי' שולטים על האדם.
והנה בזמן שהאדם הולך בדרך האמת, היינו על יסוד האמונה, הנק' אשת חיל מי ימצא, נמצא שהאדם מפרנס להשכינה. כמ"ש רז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שענינו הוא שההתעסקות בתו"מ לש"ש נק' פרנסה להקב"ה. וז"ע את קרבני לחמי. ואז האדם משיג הבנה ודעת דקדושה בתורה ומצוות, כמ"ש אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.
לכן בזמן שהשנים כתיקונן, אז יש להאדם אשה ובנים. משא"כ בזמן שהאדם פוגם באמונה, נמצא שהאדם נהרג, ונשאר רק בבחי' בהמה, דהיינו שאין לו מושג יותר רק להשיג תאוות בהמיות. נמצא שהאשה היא בחי' אלמנה, שבחי' אדם, שהוא בעלה והמשפיע של האמונה, נהרג. והיא נשארת אלמנה, אבל אין מניחין אותן לינשא, כי הוא הולך בשבי אצל הקלי', לכן לא ידוע אם הוא נהרג.
לכן אפילו שהנשים מבקשות לינשא, אין מניחין אותן. היינו שהשה"ק רוצה להתחבר שוב לכאו"א, ורוצה לתת לכאו"א הרהור תשובה, שז"ע פי' מבקשים לינשא ואין מניחים אותן. היינו שהאדם בעצמו אינו רוצה, מטעם שהוא בשבי, תחת הקליפ'. לכן אין הוא רוצה להתחבר שוב להקדושה.
משא"כ אם לא הי' הולך בשבי, אלא שהי' נהרג בודאות, בבחי' רשעים בחייהם נק' מתים, אז סוכ"ס הי' יכול לתת דין וחשבון לעצמו, מה תהי' התכלית שלו. ואז כשומע הרהור תשובה מהשה"ק, שה"ס הכרוז וההתעוררות שבא מלמעלה להאדם, שזה נק' שהנשים מבקשות לינשא, אבל האדם אינו רוצה. ז"א אפילו כשמקבל את ההתעוררות ומרגיש תענוג בזה, אין הוא מתעורר עי"ז לבחי' אמונה, אלא הוא מקבל התענוג הבא ביחד עם ההתעוררות. אבל הוא לא לוקח את ההתעוררות שתתקן את מעשיו, היינו שישתדל שמעשיו יהיו לש"ש.
ומאותו הטעם ג"כ הבנים אינם יכולים ליכנס בנכסי אביהם, כי ההבנה והדעת שורה רק על מעשים בזמן שהם לש"ש, אז שורה ע"ז בחי' רזי תורה. משא"כ כשאין נכנסים, היינו שאינו לומד תורה לשמה.