א. כבר זכרנו היות האדם אותה
הבריה הנבראת לידבק בו ית’, והיא המוטלת בין השלימות והחסרונות, והיכולת בידו
לקנות השלימות. ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אלו היה מוכרח במעשיו
להיות בוחר על כל פנים בשלימות, לא היה נקרא באמת בעל שלימותו, כי איננו בעליו,
כיון שהוכרח מאחר לקנותו, והמקנהו הוא בעל שלימותו, ולא הייתה הכוונה העליונה
מתקיימת. על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטיתו שקולה לשני הצדדין ולא
מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה, והיכולת
גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה. על כן נברא האדם ביצ”ט ויצ”ר, והבחירה בידו
להטות עצמו לצד שהוא רוצה.