תוכן

עשי"ת תשכ"ד
כפר סבא
(סנהדרין נ"ט ע"א): אמר רבי יוחנן עע"ז העוסק בתורה היה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו, לנו מורשה ולא להם.
(פסחים מ"ט ע"ב): כל העוסק בתורה לפני עם הארץ, כאילו בא על ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה.
יש לומר ענין עכו"ם הלומד תורה, שהוא מתחייב בנפשו, הכוונה, שאם האדם לא עושה תשובה, הוא בבחינת עכו"ם. ואז, כשלומד תורה, שהתורה נקראת בחינת חיים, כמו שכתוב כי היא חייך ואורך ימיך, וזה יכול להשיג רק בזמן שהוא ישראל, היינו שהוא עובד ה'. מה שאין כן בזמן שהאדם עובד את עצמו, שזה נחשב לעבודה שזרה לנו, שאז אין יכול ליהנות מהחיים שבתורה. והסיבה היא שהוא עדין עובד עבודה זרה. נמצא שהוא מתחייב בנפשו. שזה מכונה שהוא חייב מיתה.
היינו, שהגם שהוא לומד, ולפי לימוד התורה היה צריך להתחייב חיים, היינו שיתנו ליהנות בחינת חיים מהתורה, אבל היות שהוא עובד ע"ז, נמצא שהוא חייב מיתה, ולא חיים, היינו שאינו מרגיש טעם חיים בתורה.
ובזה מתפרש, עובד כוכבים שעוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול. היינו שהוא יודע שהוא עדיין עכו"ם ומצטער על זה. אז אמרו, שבטח יעשה תשובה ויזכה להיות ישראל, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. מה שאין כן כשהאדם לומד תורה ואינו יודע שהוא עכו"ם, היינו שאינו מרגיש שהוא עכו"ם, אז הוא מתחייב בנפשו.