חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

בחינת עיגולים ויושר, פנימיות וחיצוניות - בהשגחה

תוכן

((שנת תרע"ט)

עיגולים ויושר[1] - עיגולים הוא השגחה כללית מוטבע בעולם מראשית בריאתו וגדול כקטן שוה לפניו, כי לית אתר פנוי מיניה (תיקוני זוהר קכב, ב). ובחינת יושר הוא נמצא באמצע עיגולים, דהיינו בפנימיות, דהיינו עומק הכוונה, ואותו השגחה היא בסוד ציור אדם[2], דהיינו על פי עבודה בסוד קטנות וגדלות, ומדרגה זאת ניתנה לישראל דוקא בסוד 'אתם קרוים אדם'[3], ולכן ירשו ארץ ישראל שהוא פנימיות עולם הזה כמו היושר בעיגולים, והבן.

פנימיות וחיצוניות, אור פנימי ואור מקיף - בחי' פנימיות הכוונה ועומק הכוונה, דהיינו מה שנוגע לתכלית הבריאה, ועל הפנימיות שופע האור פנימי גם כן לתכלית זו כנ"ל, וחיצוניות זהו מה שאינו נוגע כל כך לתכלית המטרה, רק לשמש להפנימיות, ועליהם שופע האור מקיף, דהיינו אותו האור שאינו מוגבל בכלים, דהיינו באותם דרכים ושיעורים המשוערים להגיע אל תכלית המטרה. ונשמות הם בחינת פנימיות כנ"ל שעליהם סובבת כל המחשבה כידוע, ובחינת מלאכים הם מבחינת חיצוניות, מפני שאין סובבת הכוונה עליהם כל כך, כי תכליתן אינו אלא לשמש הנשמות. וכמו המאורות ומזלות וכוכב שבעולם הזה, כן מעשה המלאכים בעולם היצירה, דהיינו לְשַמֵש, והבן.

ואותן ב' הבחינות נכללות באדם, דהיינו כלי המוחין וכלי המעשה. ואור פנימי שהוא התורה שופע רק על המוחין, ועליהם הושמה כל העבודה והתכלית, ומכל מקום גילוי המעשה מתגלה על חיצוניות, דהיינו מהרגשים הפנימים מהמוחין. אבל עיקר חיות המוחין [הוא] מאור פנימי, ועיקר חיות אברים החיצונים הוא מאור מקיף.

והבן שזה סוד תורה ומצוות, שגילוי תורה – במוחין, וגילוי מצוה – בכלי המעשה, וזה סוד זו"נ[4]. וזה סוד שמזיווג כלים חיצונים, דהיינו נשיקין והבל הפה, באו מלאכים[5]. אבל נשמות באים מזיווג גופנים הנמשך ממוחין, דהיינו פנימיות, והבן. ואין הבחירה שייך אלא בפנימיות ולא בחיצוניות, שאינם אלא לשמש, אבל עליהם הגילוי[6].

וזה סוד מה שאיתא[7] שאע"פ שכלים חיצונים זכים יותר, מכל מקום כלים פנימים זכים יותר, מפני שקרובים לאור פנימי. פירוש, דהיינו עיקר גילוי המעשה על החיצונים מתגלה, דהיינו על כלי המעשה, ועוד שאין בהם משפט הבחירה. ומכל מקום הפנימיים זכים יותר מפני שקרובים הם לאור פנימי, והמה עיקרי הפועלים שענינם מתגלה על המשרתים הנרגשים לעין, והבן היטב. ואלמלא לא היו החיצונים יותר זכים וכו'.


[1] הגדרות אלו הם לכאורה ע"פ "קל"ח פתחי חכמה" להרמח"ל, פתח יג.

[2]עץ חיים היכל א' שער א' ענף ב; תע"ס חלק ב' פרק ב: "בחינת אור היושר, כדמיון ג' קוין, כצורת אדם העליון".

[3]יבמות סא, א: "אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם".

[4] הסולם שמיני אות צג: "התורה - זו תורה שבכתב, שהוא ז"א. והמצוה - זו תורה שבעל פה, שהיא המלכות".

[5]עץ חיים שער מ' דרוש י; תע"ס חלק טז אות קעב-ג: "לזווג המלאכים, אין הטיפה נמשכת אלא מחיצוניות הכלי ולא מפנימים, אך לזווג נשמות הצדיקים, נמשכה הטיפה מן הכלים הפנימי עצמן... כי המלאכים נעשים מנשיקין ובני אדם מזווג גמור". עי' גם תע"ס חלק יב הסת"פ אות ו' שמבאר שזיווג המלאכים הוא נשיקין ואור דחסדים, אבל נשמות בני אדם הצריכות להארת חכמה יש להם זיווג דיסודות. וכיון שאור דחסדים מלביש על אור החכמה, לכן מכונה אור דחסדים חיצוניות ואור החכמה פנימיות. ואולי לזה מתכוון רבינו בהמשך "שאע"פ שכלים חיצונים זכים יותר, מכל מקום כלים פנימים זכים יותר, מפני שקרובים לאור פנימי".

[6] בהקדמה לתע"ס אות פ: "הטעם של הסתרת הפנים מהבריות היא בכונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם להתיגע ולעסוק בעבודתו ית' בתורה ומצוות מבחינת בחירה, כי אז עולה נחת הרוח לפני המקום מעבודתם בתורתו ומצוותיו ביותר מהנחת רוח שלו מהמלאכים של מעלה שאין להם בחירה אלא שמוכרחים בשליחותם".

[7]עץ חיים שער ו' פרק ה; תע"ס חלק ד' פרק ה' אותיות ב-ו.