תוכן

((שנת תרע"ט)

עיגולים ויושר[1] - עיגולים הוא השגחה כללית מוטבע בעולם מראשית בריאתו וגדול כקטן שוה לפניו, כי לית אתר פנוי מיניה (תיקוני זוהר קכב, ב). ובחינת יושר הוא נמצא באמצע עיגולים, דהיינו בפנימיות, דהיינו עומק הכוונה, ואותו השגחה היא בסוד ציור אדם[2], דהיינו על פי עבודה בסוד קטנות וגדלות, ומדרגה זאת ניתנה לישראל דוקא בסוד 'אתם קרוים אדם'[3], ולכן ירשו ארץ ישראל שהוא פנימיות עולם הזה כמו היושר בעיגולים, והבן.

פנימיות וחיצוניות, אור פנימי ואור מקיף - בחי' פנימיות הכוונה ועומק הכוונה, דהיינו מה שנוגע לתכלית הבריאה, ועל הפנימיות שופע האור פנימי גם כן לתכלית זו כנ"ל, וחיצוניות זהו מה שאינו נוגע כל כך לתכלית המטרה, רק לשמש להפנימיות, ועליהם שופע האור מקיף, דהיינו אותו האור שאינו מוגבל בכלים, דהיינו באותם דרכים ושיעורים המשוערים להגיע אל תכלית המטרה. ונשמות הם בחינת פנימיות כנ"ל שעליהם סובבת כל המחשבה כידוע, ובחינת מלאכים הם מבחינת חיצוניות, מפני שאין סובבת הכוונה עליהם כל כך, כי תכליתן אינו אלא לשמש הנשמות. וכמו המאורות ומזלות וכוכב שבעולם הזה, כן מעשה המלאכים בעולם היצירה, דהיינו לְשַמֵש, והבן.

ואותן ב' הבחינות נכללות באדם, דהיינו כלי המוחין וכלי המעשה. ואור פנימי שהוא התורה שופע רק על המוחין, ועליהם הושמה כל העבודה והתכלית, ומכל מקום גילוי המעשה מתגלה על חיצוניות, דהיינו מהרגשים הפנימים מהמוחין. אבל עיקר חיות המוחין [הוא] מאור פנימי, ועיקר חיות אברים החיצונים הוא מאור מקיף.

והבן שזה סוד תורה ומצוות, שגילוי תורה – במוחין, וגילוי מצוה – בכלי המעשה, וזה סוד זו"נ[4]. וזה סוד שמזיווג כלים חיצונים, דהיינו נשיקין והבל הפה, באו מלאכים[5]. אבל נשמות באים מזיווג גופנים הנמשך ממוחין, דהיינו פנימיות, והבן. ואין הבחירה שייך אלא בפנימיות ולא בחיצוניות, שאינם אלא לשמש, אבל עליהם הגילוי[6].