תוכן

(שבת דף י' ע"א): רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. ופרש"י חיי עולם, תורה. חיי שעה, היא לרפואה לשלום ולמזונות.
יש לומר חיי שעה הוא בחינת מצווה, שמגני ומצלי בעידנא דעסיק בה, לכן נקרא חיי שעה. חיי עולם הוא תורה, משום דמגני ומצלי אפילו בעידנא דלא עסיק בה.
יש לומר דענין מצווה, שהיא אמונה, היא רק בחינת תיקון, שהוא אמצעי לפי שעה. מה שאין כן תורה היא בחינת מתנה, שהיא המטרה, ולא האמצעים להשיג את המטרה, האמצעים הם רק לפי שעה.
מצווה נקראת בחינת עבודה. השכר נקרא הפירות, שמשיגים על ידי עבודה. ופירות הם בחינת תורה, שהיא המתנה שמשיגים על ידי העבודה, שדרך התורה נקראת בחינת אמונה, שעל ידיה משיגים את בחינת תורה. והתורה בעצמה היא המתנה שמשיגים, שהיא בחינת השכר, שמשיגים אחר שגמר את העבודה.