תוכן

דרוש חיי שרה ביה"כ בית דוד מנשסתר
וה' ברך את אברהם בכל, ויאמר אברהם, אל עבדו וכו'. [בראשית כד' א']
קושיית העולם: מהו סמיכות הצווי, "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" וכו'. "כי אל ארצי ואל מולדתי", היינו שיקח אשה דוקא ממשפחתו.
הנה במד"ר ג' דעות בפירושו של "בכל": רבי יודאן: בכל היינו נקבה. ורבי נחמיה שלא היה לו נקבה כל עיקר. רבי לוי שהשליטו ביצרו.
וענין נקבה, היינו חסרון, היות שנברא בחסרון כמו כל הנבראים, וה' נתן לו ברכה בחיסרון הזה. וזה דעתו של רבי יודאן.
ורבי נחמיה: שלא היה לו נקבה כל עיקר, היינו הברכה שלו היתה בזה, שלא היה לו מעולם שום חסרון, ואין ברכה יותר מזה, אם לוקחים מהאדם את חסרונותיו.
ורבי לוי אמר, שהשליטו ביצרו, היינו שהיה לו חסרון, וחסרון נקרא יצר הרע, והיה לו כח השליטה, שלא יקבל שום דבר לעצמו, רק לשם ה'.
נמצא שיש כאן ג' בחינות: א) שאין לו שום חסרון, שניטל ממנו היצר הרע, שהוא בחינת משפיע על מנת להשפיע, השליט ביצרו, היינו שאין הוא מקבל כלל. ושהיתה לו נקיבה, היינו שיש לו חסרון והוא משתמש עם החסרון הזה, רק בבחינת ברכה, שהוא מקבל על מנת להשפיע. ואז נבחן לברכה.
מצב:
א) הוא שאין הוא מקבל,
ב) משפיע על מנת להשפיע,
ג) מקבל על מנת להשפיע.
היינו שהג' דעות הם סדר העבודה להגיע לשלמות המטרה. וכ"א חושב את העיקר. חד חושב שעיקר הוא ההתחלה, שהוא לא להיות מקבל, וזה היתה כל הברכה. מה שאין כן אחר כך הוא כבר נמשך.
והשני חושב שעיקר צריכים להיות משפיע על מנת להשפיע, אם יש לו כאן ברכה, השאר נמשך מאליו.
והג' חושב עיקר המטרה הסופית, כי צריכים לזכות לברכה זו.
והפסוק אומר, "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", היינו שאשתו תהא עזר ללחום עם הכנגד, שהוא היצר הרע. ואברהם היה לו עזר על ידי שרה. לכן רצה גם בשביל יצחק בנו, לקחת עזר עבורו גם כן מאותה המשפחה שלו, כמו ששרה היתה בת אחיו, כמו רבקה הייתה בת בן אחיו, שעל ידי זה, שיהיה לו העזר הזה, מצד אשתו, הוא יבוא לשלמות הסופית כמו שאברהם בא לשלמות, היינו שזכה לבחינת "בכל", שזה שלימות.