תוכן

משפטים תשכ"ד
בזהר (אות לג-לד) על הפסוק: מי לא יראך מלך הגוים. וכי קוב"ה מלך הגוים איהו, והלא מלך ישראל איהו וכו', ואי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי, הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, ולא כמה דאמרין דאתמסרין לשמשין ולממנן דיליה. ותו סיפא דקרא, דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. כל האי, שבחא איהו לשאר עמין וכו'.
ומתרץ (שם לט): ואי תימא דמלך הגוים על קוב"ה אתמר, לאו הכי. אלא, מאן הוא מלך הגוים דלא יראך וכו' מי מלך הגוים דלא יראך. ושם באות מ': כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. מהו מילה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון - מאין כמוך. וכולהו אודאן על דא וכו' ואמרי מאין כמוךעא.
ויל"ה, הלא אין המציאות מראה כך, והלואי שאצל היהודים יהיה התפשטות המלה 'מאין כמוך'.
וי"ל ע"ד המוסר; הנה יש בעבודת ה' שני מצבים: א) מצב קודם התשובה ב) מצב דלאחר תשובה. ובזהר (אות עו): ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה, אקרי בן לכנסת ישראל. וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו, אקרי בן לקב"ה ודאי בנים אתם לה' אלקיכם. ויל"ה ההפרש מבן דכנסת ישראל שהוא בחי' מלכות, לבן של הקב"ה.
וכבר נתבאר, שתפילה של יד נק' בחי' אמונה, ותפילה של ראש נק' בחי' תורה. ותפילה נק' בחי' עבודה שבלב, שענין אמונה צריך לקנות ע"י עבודה, היות שהוא בחי' מלכות הנק' עניה ודלה, כי בזמן שהאדם צריך לקבל עליו עול האמונה אז הגוף בועט, לכן הוא עבודה גדולה שיוכל להתגבר על זה.
ותורה נקרא בחי' מתנה, כמחז"ל: וממתנה נחליאל. וההבדל בין אמונה לתורה, י"ל, שאמונה נק' צדקה, ותורה נק' מתנה. וההבדל בין צדקה למתנה, כי צדקה הוא הכרחיות, ומתנה היא מותרות. למשל, מי שנותן לעני שק קמח שעולה עשרים ל"י, אנו נאמר שקבל שק קמח בתור צדקה. אבל מי ששלח לעני שעון שעלה עשרים ל"י, אנו נאמר שקבל את השעון בתור מתנה.
הנה אמונה הוא הכרחיות, כי בלי יראת שמים אין כלום. משא"כ תורה הוא כבר כמו מותרות. לכן, אמונה שהוא מצב א' - נק' בחי' בן לכנסת ישראל, שהיא מלכות הנק' אמונה. ומצב הב', שהוא בחי' תורה, נק' בן לקב"ה.
והמחשבות והרצונות של האדם מטרם שעושה תשובה, נק' בחי' גוים. וכשעושה תשובה, נק' שהוא מולך על הגוים האלו. וזהו שאומר: "מי מלך הגוים אשר לא יראך", משום שאם אין לו יר"ש הוא לא נק' מלך הגוים. "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך", שכולם אומרים מאין כמוך - י"ל, אפילו לאחר שנעשה מלך הוא אומר כי כל החכמות שלו, "ובכל מלכותם", ובכל פעם שהיתה לו שליטה על הגוים שלו - הכל בא לו מבחי' 'אין כמוך', היינו, שרק הקב"ה עזר לו. כמו שאמרו חז"ל: אלמלא אין הקב"ה עוזרו וכו'.