תוכן

בזהר (בהסולם אות רנג-רנד): מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. מה טעם מזכיר שם המקום וכו', להראות לכל בני העולם שבחו של דוד, שאע"פ שהיה בצער וכו' היה משתדל לומר שירות ותשבחות להקב"ה.
ואע"פ שהיה אומר ברוח הקודש וכו', הרי הרוה"ק לא היה שורה עליו עד שהיה משתדל שישרה עליו.
רואים ב' הפכים: אע"פ שהיו לו רדיפות מצד השונאים, ובטח שהיה אומר שהכל בהשגחה, היינו, שגם רדיפת השונאים באה מלמעלה, ובטח היה בצער מזה - מ"מ היה משתדל לומר שירות ותשבחות על הטוב שהקב"ה נתן לו. א"כ יש להבין, איך אפשר להיות דבר זה? תשובה: 'אמת' היינו - במקום שיש לו צער, מ"מ הוא יכול לתת תודה לה' על ההשגחה שהקב"ה מתנהג עמו.