תוכן

וירא תש"מ

א) בזהר ( בהסולם): שלמדנו, בשעה שהקב"ה אוהב את האדם, שולח לו מתנה. ומה היא המתנה. עני, כדי שיזכה על ידו. וכיון שזכה על ידו, הקב"ה ממשיך עליו חוט אחד של חסד, הנמשך מצד ימין, ופורש על ראשו, ורושם אותו. כדי שכאשר יבוא הדין לעולם יזהר בו אותו המחבל מלהזיקו, שנושא עיניו ורואה לאותו הרשימה, אז מסתלק ממנו ונזהר בו. משום זה הקדים לויג הקב"ה דבר במה שיזכה לזה.
ויל"ה, מדוע המתנה שלו נק' עני. ולפי הכלל שאין עני אלא בדעת, א"כ כשאדם מרגיש את עצמו שהוא עני בדעת ומאמין שהקב"ה שלח לו את הידיעה הזאת שירגיש שהוא עני - זה נקרא שהקב"ה שולח לו עני. אבל במה נקראת המחשבה הזאת מתנה מעם ה'?
והענין הוא. כי ידוע שאין האדם עולה בדרגה אלא א"כ יש לו צורך, ואז הוא יכול לקבל מילוי מה'. משום ש"אין אור בלי כלי", היינו, שאין שום דבר בלי רצון, כי הרצון לדבר נקרא כלי למלוי. לכן כשהאדם חושב שאין לו חסרון ממשי, היינו שלא רואה שהוא יותר גרוע משאר אנשים, אז נאמר עליו: "בתוך עמי אנכי יושבת". משא"כ כשהוא מרגיש שרע לו יותר מכל האנשים, שהוא עני בדעת, שאין לו שום השגה בתו"מ. הגם שיש הרבה אנשים שאין להם שום השגה, אבל היות שאין להם צורך להשגה בתו"מ אז הם לא מרגישים מזה שום יסורים.
וברוחניות אומרים: "לפום צערא אגרא". משום שהצער והיסורים מזה שחסר לו, זהו המודד על שיעור הצורך, ובשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו, שממלאים לו את חסרונו. לכן, כשהקב"ה שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא עני, עי"ז הוא מסוגל לקבל מילוי.
וז"ש: במה האדם יכול לזכות שלא תשלוט עליו מידת הדין והצמצום. אז באה התשובה, שהוא זוכה עי"ז שהקב"ה שולח לו מתנה. נמצא, שהמתנה היא החסרון, שהוא הכלי. וכשיש לו הכלי ומקבל את הכלי במקום הנכון, אז הקב"ה ממשיך עליו חוט של חסד, היינו שנותן לו הכח שיוכל לעסוק בתורה ומצוות עמ"נ להשפיע, שנקרא חסד, אז הדין והצמצום שגורם הסתרה לא יוכל לשלוט עליו.