תוכן

במד"ר: בהעלותך את הנרות: אמר ליה, הקב"ה למשה, לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותכם, שנאמר, ונהורא עמה שרא. וכתוב גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. בא ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם.
שבת כ"ב ע"ב: מחוץ לפרוכת העדות יערוך. וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה, שהלכו בני ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל.
מאי עדות? אמר רב, זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמידת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים.
לפרש זה, צריכים להבין, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. ויחד עם זה הוא נתן לנו מצוות מעשיות. משמע מזה, שבלי המעשים של הנבראים אין ביכולתו להשפיע את ההטבה.
ומביא ראיה, שמ' שנה, שהלכו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו, היינו שהיה רק אתערותא דלעילא, שנקרא "לחם מן השמים", שהשפע הגיע להם בלי הכנה של מעשה התחתונים.
ולחם מן הארץ נקרא, שהשפע בא על ידי מעשי התחתונים. וזה נקרא לחם הקלוקל, היינו בלי יגיעה. ונפשנו קצה בלחם הזה, מטעם שבדבר הבא בלי יגיעה, אין מרגישים כל כך טעם, כמו בדבר הבא על ידי יגיעה.