תוכן

בהעלותך את הנרות. ופירש"י: על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. משמע, שכל שבעת הנרות יאירו אל מול 'פני המנורה'.
ויל"ה ע"ד העבודה, מה מרמז לנו הדלקת המנורה.
הנה כתוב: "נר מצוה ותורה אור". הגוף נקרא בחינת נר, שצריכים להדליק אותו שיאיר. ועל ידי מה מדליקים אותו - ע"י התורה. היינו, הגוף - רצון לקבל לעצמו, ועליו היה צמצום, שאין האור מאיר לנקודה זו. ונקודה זו נקראת יצר הרע. ורק ע"י מאור התורה יכולים להחזירו למוטב, שזה נקרא הטבת הנרות. ואז, כשמתקנים את הכלים של קבלה, יש מקום לאור ה' שיאיר בתוך הגוף, ואז נק' הגוף מנורה. והגוף נברא עם ז' מדות חג"ת נהי"מ דקדושה, ולעומת זה יש ז' מדות רעות, הנקראות ז' עמים.
אולם לא יכולים להדליק את הגוף בפעם אחת, אלא שיש עליות וירידות. לכן כתוב: 'בהעלותך', שכל פעם צריכים להדליק, 'עד שתהא שלהבת עולה מאליה', היינו, שכבר לא צריכים להתגברות כל פעם. וזהו לאחר שהאדם זוכה לאמונה בקביעות. ומטרם זה אומרים שהאדם צריך להתגבר, בכל פעם הדלקה מיוחדת. וזה שייך כשיש אמונה חלקית, שאז שייך להתגברות. ועבודה זו נמשכת עד שהשלהבת עולה מאליה, שזהו דוקא לאחר שהאדם זכה לאמונה בקביעות.
אולם האדם צריך לדעת: זה שרוצים שהגוף הנקרא מנורה, יאירו השבע נרות שלה, שיהיה ממולא עם שפע - אין הפירוש שיאירו בשביל הגוף, אלא ששבע המידות יאירו - 'אל מול פני המנורה', כלומר, פנים של המנורה. וז"ש "דע לפני מי אתה עומד", זאת אומרת, שכל המנורה תאיר נגד הפנים, שזה נקרא פני ה', כלומר לשם שמים ולא לעצמו. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
פני המנורה - זה הבורא. שבעת הנרות - היינו שבוע ימים. היינו, ששת ימי המעשה ושבת (שכל ששת ימי המעשה הוא הכנה לשבת, היינו למלכות(קטו הם יאירו 'אל מול פני המנורה', שהוא הבורא, שהוא הפנים של המנורה, שהוא מאיר למנורה.
ושבעת הנרות צריכים להאיר עמ"נ להשפיע לבורא ית' שהוא פני המנורה.
בהעלותך. פירש"י: שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
על ידי רבוי הכפיות, שנקרא: "כופין אותו - עד שיאמר רוצה אני", זה נקרא "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".