תוכן

שיטת התפתחות וחוק המזונות אחד הם

כי השפלים נבראו מתחילה, שהוא סוד נקודת הצמצום כנודע. והם יוצאים זה מזה בדרך התפתחות, עד שמתחברים לשורשם כבתחילה.

פירוש, יש ב' מהלכים בהבריאה: מעילא לתתא, שנק' נקודת הצמצום ועולם התוהו עד לעולם הזה, והוא מהלך הראשון מרוחניות לגשמיות עד לנקודת החושך והגנאי היותר אפשרי, בסוד 'כעצמת כל יכלתך כן ערכת שפלותינו'[1], ונקרא סולם הירידה.

מהלך ב' הוא ההתפתחות, אשר דוקא מאותו נקודת הגנאי (היולי דעבידתא[2]) עולה ומתפתח זה אחר זה עולם שלם דצח"ם חיצונים ופנימיים[3] עד לשורשם הרוחני כמטרם הצמצום, דהיינו באור א"ס ב"ה, ונקרא סולם העליה.

ונדבר מעולם התיקון, דהיינו מהלך הב' וסולם העליה.

והנה האטומים הדוממים נבראו מתחילה, שהם ממש פירורי נקודות מנקודת הצמצום, והיו מרחפים בקצוי אין מדה עד שנעשו חבורות חבורות שהם הפלנטות (-כוכבי לכת), דהיינו הדוממים, שבכללם גם הפלאנעט (-פלנטה) שלנו הנקרא ארץ או אדמה.

ניצוצין קדישין משבירת הכלים

וכבר נודעת למכביר סוד פזירת (-התפזרות) ניצוצין קדישין מכל הראש תוך, וגם ד' אחוריים ונה"י מג"ר[4], אשר מהם נפלו לקליפות ומהקליפות נפלו שמרים השפלים לאין ערך מהקליפות כמובן, ותדע, שהן המה האטומים הראשונים.

ובזה תבין, אשר אחר שהתייבשו הפלנטות, חזרו ונתקבצו מהאטומים הראשונים כל מיני צמחים וחיים ומדברים ממש כמו חותם ממה שהיו מטרם שבירת הכלים ובעולם א"ס ב"ה, אמנם בחסרונות גדולות, מתוך שהיו בחינת שמרים מהקליפות הנמוכות, וחסרונות האלו הראו חותמם בכל מין ומין מהדצח"ם[5].

חסרון הכולל הן במהות הן בהנהגה

חסרון הכולל הן במהות הן בהנהגה, הוא ענין הצורך למזונות, כלומר שאין זכות קיום לגופים הגבוהים, זולת על ידי השחתה לדברים הנמוכים, שהמדבר משחית וניזון על ידי צח"ד, והחי על ידי צ"ד, והצומח על ידי דומם.

וכן אין זכות קיום לדורות הבאים זולת על ידי השחתה לדורות הקודמים אליהם, כלומר, שמוכרחים לקבל את ירושתם, שבזה יכולים לגדל חייהם עצמם ולארוג את ההתפתחות להלאה לעתידות.

ועל דרך זה בהנהגה שלהם, שהרי יש ד' חלקים בהנהגת המדבר: המון, עשיר, גבור, חכם. שהעשיר ניזון מתוך תענוג על ידי קנאת וכיבוד ההמון ... והגבור מתוך קנאת העשירים וההמון, ואין צריך לומר החכם שאפילו התחלתו הוא על ידי קנאה. אמנם עשיר וגבור יש להם התחלה בטבע, אלא שאינו מספיק להם לקיום וגידול אם לא היו מתקנאים בו ומכבדים אותו ההמון.

ונודע, שאש הקנאה הוא משחית את הנושא ומכלה אותו כמו אש להפתילה של הנר[6], אמנם חיוב הוא לסולם המעלות של ההנהגה כנ"ל, ועי' בהקדמה לפנים מסבירות (אות ג).

ולפיכך גם המשובחים שבדור דבוקים לארץ, שבהכרח לקבל מזונות לקיומם צריכים, ותדע, שההמון כולו והעשירים והמושלים נקראים ביחד ארץ כלפי החכם, כי כל מזונותיו הרוחניים לקיום ואין צריך לומר לגדלות ולתולדות - הוא ניקח על ידיהם.

ותדע גם כן, כי לפעמים על ידי חטאיו של החכם המה בחינת ארץ מקוללת, כי מצמיחים לו קוץ ודרדר, ולפעמים המה ארץ טובה ורחבה אשר ברכו ה', וזה סוד 'אל הארץ אשר אראך' (בראשית יב, א), שהוא הארץ אשר ברכו ה', כמו שכתוב (בראשית יב, ג) 'ונברכו בך כמ"ה' (-כל משפחות האדמה).

ע"ם הארץ – ר"ת עשירים מושלים, אשר מותר לאוכלם אפילו ביום הכיפורים, כמו שאמר רבי עקיבא מי יתן לי עם הארץ ויקרעו כדג אפילו ביום הכפורים (עי' זה בפסחים מט, ב), והיינו משום שלא נאסר רק אכילה של מהותים הגשמיים ולא מזון של הנהגות שהוא רק רוחניות.