א"א
נקודה ראשונה, שהוא א"א, הוא אור הפנימי, שאין לו שיעור להבין ולדעת את הזכות, והדקות, והטהרה שלו, כי ע"כ נקרא א"א חכמה סתימאה, משום שנסתם ונעלם מכל המדרגות שמתחתיו. ואפילו מפרצופי אצילות... עד שנתפשט התפשטות, מא"א שה"ס נקודה, והתפשטות הזו של אותה הנקודה, נעשית היכל אחד, הנקרא פרצוף או"א עלאין, המלביש לא"א מפה עד החזה שלו, עיין בראשית א'' דף ח' ד"ה וכדין. שמקיף אותו כמו היכל ... שנעשה היכל, להתלבשות אותה הנקודה שהיא אור בלתי מושג לרוב הזכות שבה. כי ההיכל שהוא פרצוף או"א עלאין, מקיפין ומלבושים לא"א מפה עד החזה, ששם בחינת בינה ותו"מ דא"א, שיצאו מראש א"א אל הגוף שלו, ונמצאים מתלבשים בפרצוף או"א, הרי שא"א מתלבש בהתחתון שלו שהוא או"א ואו"א נעשו לחיצוניות אליו.