תוכן

אדר תר"ץ
א. סוד הכתוב "הכל הוכן מראש"

כבר נתבאר בהרבה מקומות, גדר כל רוחני, שיהיה מופרש ומסולק מכל בחינת מורכב וגשמי, וכשם שאין לו גוף, אין לו משיגי הגוף, ועל כן אין הרוחני מרגיש גבולי המקום והזמן וכו'.
עכ"ז צריך להבין מאד, אשר כל המקרים הגשמיים, אפילו היותר נבזים, אינם נעלמים מהשגת הרוחני, אלא שמשיג את החומר שבהם בלי גבול שבהם.
וזהו להיפך הגשמי, שהוא משיג רק את הגבולים שבכל מצוי, אבל לא כלל את החומר ומהות בעצמו. כי משיג המקום של המצוי בכח ששת הקצוות שבו: מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום. וכן הזמן בכח גבולי, אור וחושך שבו, שהוא מידת הימים ושנים וכן השעות על פי גבולי האור שברוחות, דכ"ז [-דכל זמן] שמאיר למזרח הוא בוקר, וכשנגבל המזרח ינטו צללי ערב, וכן הדקים [–דקות], הכל על פי גבוליו. אמנם החומר של המקום אינו יכול לחדור מתחת שטחיותו ולנקודה אמצעית דמהות המצוי (דהיינו בחינת הנקודה שאינה מתחלקת עוד לחלקי עולם שנה נפש.
והרוחני הוא להיפך, דהגם ש'לילה כיום יאיר וחשכה כאורה' (תהלים קלט, יב), עכ"ז ישיג היטב הזמן והמקום לכל מקריו, והוא ביחוד ע"פ החומר והמהות שבתוכו בבחינת עולם שנה נפש [הג"ה: וזהו ודאי שהרוחני אינו משיג מעצמו בחינת נקודה המתחלקת, אלא כלל העש"נ בכל חלקיו הרי לו בחינת נקודה דקה שאינה מתחלקת. ועכ"ז מתוך שמשיג החומר, בהכרח שמשיג גם את מקריו]. וע"כ הוא כולל כל ההפכיות שיש במושגי הגופניות, המתוק והמר, החושך והאור, הקצר והארוך, הכל שוה ממש בעיני הרוחני בלי הכר והבדל. מפני שכל ההפכיות המורגש, הוא פרוש ביחוד רק על הגבולים, או ע"פ גבולי חושי ראיה שמיעה ריח דיבור שבנפש, או ע"פ ששת הקצוות שבמקום, או ע"פ חושך ואור שבשנה. ומתוך שהרוחני חפשי מהגבולים ההם, יתכן וקל להבינו, כי יוכל לכללם יחד, ואין כאן גבולים שיפריעו וידחו זה את זה, לא מעצמו ולא מזמן ומקום.