תוכן

א. ד' עולמות אבי"ע

בדרך כלל יש ד' עולמות אבי"ע הנחתמים זה מזה, שכל שבהחותם עובר על הנחתם בלי חסרון משהו, וכל המתחדש מא"ס ב"ה, מתחדש בחותם הא' תחילה, שהוא עולם אצילות, ומשתלשל החידוש ג"כ בדרך חותם ונחתם דרך ג' עולמות בי"ע, עד שבא לעולם עשיה הגשמיות. וזה ודאי שהגם שהנחתם האחרון המושג כאן יש לו צורה גשמיות התופסת מקום וזמן וכל מקרי הגשמיים, וזהו שאמרו ז"ל (זוהר חדש בראשית קצו; בראשית רבה י, ו) 'אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין לו מזל ושוטר מלמעלה וכו'', עכ"ז למעלה מעולמות ואפילו העולם ... עשיה הרוחניות, כל המציאות אשר ... החומרים של ... המה מושגים רוחניים שאינו תופס זמן ומקום, מכל שכן בהעליונים מעולם עשיה הרוחני.
ואל תתמה, איך אפשר לכנות מושגים מושכלים בשם עולם, ולומר שהם מציאות קיים בפני עצמו בלי שום התלבשות בגופים.
כי באמת זה הדמיון שלנו, המחליט את המוחש הממושש למציאות, ושאינו ממושש כגון המחשבות וכחות הנפשיים לבלתי מציאות ממשית, אינו מאומת כל עיקר לבעלי העיון הזך, שהרי כל מוצק אפשר להפכו לנוזלים, ואת הנוזלים לגזים, כמצופה לנו בחכמת הכימיה, ואעפ"כ לא נאבד המציאות הגזי מעינינו לומר שכבר אינו מציאות, משום שהמישוש לא ישלוט בו, כי אפשר אח"כ לחזור ולהפך הגזים לנוזלים והנוזלים למוצק, ושוב יש לך הממושש הממשי כבראשונה.
וכן כל העולם הגדול ומלואו, שאתה חושב אותו למציאות ממשי מחוץ לך, הרי זה רק דמיון מלאכותי, כי הרואה אינו רואה את העולם, אלא בהמוח שלו עצמו, דהיינו בדמות פלסטי פוטוגרפיה, אלא איזה ראי שהכינה השגחה תוך המוח שלנו, הוא מוציא את הנראה מתוך פנימית המוח, ותעמידו מחוצה לנו למציאות ממשי ממול לעינינו.
ולא עוד, אלא כל שיש לו ידיעה מועטת בפסיכולוגיה, יודע שכל המציאות הגדול שהעין שלנו מראינו, אינו מצוי לראייתינו, אלא בדמות פלסטי פוטוגרפי בלי שום עומק כלל, אלא בשיתוף עם חוש המישוש... [הקטעים הבאים לא ניתנים לקריאה].