תוכן

החכמה מחולקת על ג' חלקים: א' חכמת הבריות, ב' חכמת התורה הנגלית, ג' חכמת הנסתר. והם ג' מדרגות הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שמתחילה מקבץ כל אדם מחכמת הבריות, ובהם יתודע רב מעשיו וחכמתו העמוקה והנפלאה על דרך הכתוב (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך ה'".
ואחר כך, שמכיר רוממותו ית' על כל הנברא, וחושק להתדבק בו, אבל איך אפשר וכו', ואז מתעצם בחכמת התורה הנגלית, דהיינו תרי"ג עיטין דאורייתא ותיקון המדות, שבכל המעשים והחכמה הזאת יזדכך גופו, ומתוך כך יתעצם בנפשו חשק גדול לקרבתו ית'.
ואחר כך זוכה לשפע האלקיות המעותד ומיוחד רק לאוהביו ולשומרי מצוותיו, שבשביל חשיבות החכמה הזאת ויקר ערכה, כנוה חז"ל בזוהר (כי תצא אות יד) בשם ברתא דמלכא, או במדרשים (שיר השירים רבה ח, יג) בת מלך, דומה למלך שיש לו בת יחידה, ואינה נותנה לשום אדם, זולת לבחיר בני מדינתו, והיינו חכמת הבורא ית'.
ובאמת כל ג' ידיעות הנ"ל צורתם החיצונה שוה, אלא דומה לשני בצורת ורעב גדול, ורצה המלך להחיות בני מדינתו – יש שישלח על ידי שליח ולא יודיע להם שמטעם המלך הגיע להם, בשביל גסותם, שיודע המלך שאין נפקא מינה להם מי הוא הנותן, דמיון הבהמות (כן ארחות המקבלים, שאין להם מתנה הדביקות המשובח להכלל בשורש כנר בפני אבוקה, ועל כל פנים לא יכספו לזה בהשתוקקות עצום. כמו שאמר רבי עקיבא 'כל ימי הייתי מצטער', ... בן עזאי). ויש ששולח להם על ידי שליח, אבל מודיע אותם שמטעם המלך נשלח להם, ויש שקורא אותם לביתו ומאכיל ומשקה אותם על שלחנו.
באופן שמדרך המלך רק להַנות ביותר האפשרות, ולראשונים שאין להם מושג יקר בשם המלך, על כן אינו מודיע להם את זה, כי לא יתהנו מזה. ולאמצעים אינו קורא לחדריו פנימה, כי יתבהלו מפני מלכות, ויצא שכרם בהפסדם. על כן כיון שמתכבדים בשם המלך, מודיע להם כי מאתו נשלח. אבל האחרונים שהם כבר נזדככו ותשוקתם עצמה על כל פחד, על כן לא יצא שכרם בהפסדם, שהתשוקה העזה נותן בהם כח המשקל השוה אהבה ויראה ביחד.
והיינו הג' חכמות הנ"ל, כי בחכמת הבריות, הגם שהוא גם כן חכמת הבורא ית', אמנם אין שמו נקרא עליהם, ולא יושג האלקיות ולא כלום בריבוי החכמות האלו, בשביל שהוא מדור התחתון, והפתח פתוח לפני כל האנשים, קטן וגדול שם הוא, כי יכול אדם להיות בעל מדות היותר מגונות שבעולם, ויהיה מהמרבים בחכמות האלו. וכיון שהוא מדור לאנשים גסים גם כן, אין כבוד המלך שם כלל, ולא נודע שמו.
יתר עליהם חכמת התורה וחכמת הישרות המדות, ששם אין הדלת פתוח כל כך, והבעלי תאוות וגסות רוח אינם יכולין לבא במדור הזה. והמדור הזה מחולק לדרגות דרגות בקודש, שבכל דרגא בעליה, הדלת מצומצמת יותר, עד שבני העליה המועטים שמה, זכי הנפש האמיתיים, המה יעלו בהר ה', ומהם בחר המלך לקרבם וליתן להם ארוחת תמיד על שולחנו.
ויש לדעת שכל ראשון ותחילה הוא עכ"פ דרגא מספקת לבעלה. ודרגא הג' הוא נחלה מבורכת כמובן. אמנם האמצעי רע ומר מאוד, שמלבד שאינו מספקת, גם עומדת ח"ו כפשע בינו ובין המות, כדמיון החטה שיש לה התחלה טובה מספקת לבעלה, ובזריעתה באדמה שהוא בחינת אמצעי, נולד בה מצב של כליון ח"ו, עד שתרקב, וכסבורה ש... ומתה הוא, ועל דרך החטה ... ... נשמעת לרבונה המטיב עמה תמיד, ונכנסת במעבה האדמה, ומי יגיד לה שכ"ז (-כל זמן) הרקבון הוא רק להוציא בשר.
וכל ג' הידיעות הנ"ל מלובשין זה בזה, דהיינו מקושרין.