תוכן

יחיד ורבים הלכה כרבים' (ברכות ט, א) – הוא מצות ההשגחה, דכל עוד שאין היחיד יכול להכריע את הרבים בחכמתו, אין חכמתו שלמה.
החכמה מתבררת גם ניכרת רק מבחינת רילטיב (-יחסיות) לגבי הפחותים הימנה, לפיכך כל הדעות יש להם זכות קיום כל זמן שלא בא החכם מהם והורסם.
התפתחות הדעת
הדעות המשובשות המה גרעינים לצמיחות דעות טובות, וגם החכמה נבדקת ונערכת על פיהם, על דרך הקליפות שאסור לבערם רק בהציג בנין קדושה בחורבנם, כי על כן המה נתונים ברשות קיום בעולם.
וזה סוד 'אסור ללמוד תורה בפני עם הארץ', כי הקושיות שלו במה שנוגע לצרכי נשמתו מחכות על פירוקם בעצמו, שאלו הם ארוסתו מהר סיני, ועל ידי הפירוקים שהוא מוצא יכול להכניסה לחופה.

חוק התפתחות בדעות
הדעות כמו הגופין שורה עליהם חוק ההתפתחות ממש כמו שניתכנו בגופים, שכל דעה יש לה זכות קיום, עד שאי אמיתיותה מתבררת, וכשמתבררת, אז נצמחת המיושרה במקומה.

חופש הדעות
כשיסתיים זמן בירור חוק התפתחות שבגופין, דהיינו שיתאחד כל העולם תחת אלטרואיזם (-אהבת הזולת), יתחיל הזמן בירור חוק התפתחות שבדעות. על כן עד שם היה מוכרח להשמר חירות הגופין, כדי שיתברר ענינם לאור הנסיון, ואחרי זה מתחיל חירות הדעת דיחיד.

חירות היחיד
כל זמן שחירות היחיד נוהג בגוף, אין חירות היחיד יכול להיות בדעת. כי החכמים משתעבדים לההמון כדי למלאות משאלות גופם.