תוכן

א. איך רוחני מוליד גשמי

עי' בהנדפס אשר נקודה תחתונה מהשתלשלות העולמות הרוחניים היא העולם הזה, עש"ה.
אולם קשה לכאורה להבין, איך אפשר לרוחני שיוליד וימשיך דבר גשמי. והנה קושיא זו היא שאלה נושנת פילוסופית אשר הרבה דיו כבר נשפך בשבילה.
ובאמת היא קושיא חמורה על פי שיטת הפילוסופיה שקבעו את צורת הרוחני שאין לו שום יחס של כל שהוא עם דבר גשמי, אשר על פי הנחה זו הקושיא חזקה, איך אפשר שהרוחני ימציא או שישתלשל הימנו דבר גשמי.
משא"כ לדעת הקבלה שיש להם מושג אחר על דבר הרוחני, בהיפך להפילוסופיה, כי לדעתם כל איכותו של הרוחני משתוה עם איכותם של הגשמיים כמו ב' טיפות מים, ואם כן היחסים קרובים לגמרי זה אל זה, שאין חילוק ביניהם אלא בחומר, שהרוחני יש לו ודאי חומר רוחני, והגשמי יש לו חומר גשמי, אולם כל האיכויות הנוהג בחומרים הרוחניים, נוהג גם כן בחומרים הגשמיים, כמו שנתבאר במאמר הקודם ד"ה מהות חכמת הקבלה ע"ש.
אולם שלשה קוים פילוסופים עומדים לי למוקשים על דרך ביאורי כאן:
הא', הוא מה שהחליטו אשר כח המחשבה השכלית שבאדם הוא הנפש הנצחי והעצמות של האדם. והב', הוא מה שסוברים אשר הגוף הוא נמשך ועלול מן הנפש. הג', מה שאומרים שאישים הרוחניים המה עצמים פשוטים בלתי מורכבים.
ומלבד שאין כאן המקום להתוכח בסברות הבדויות הללו עמהם, הנה כבר עבר זמנם ובטלה ממשלתם, ועל זה יש להודות לחכמת הפסיכולוגיה המטריאליסטית שנבנתה על חורבנה וכבשה לה דעת הציבור, וכבר הכל מכירים באפסותה של מין הפילוסופיה, שאינה בנויה על בסיס ממשי. אשר עד הנה עמדה לה הפילוסופיה ממין הזה לאבן נגף ולקוץ ממאיר לחכמת הקבלה, כי אפילו המלומדים שבינינו, הפנו בסבתה עורף לחכמת הקבלה, כי במקום שהיו צריכים להכנע לחכמי הקבלה, ולקבל עליהם כל מיני פרישות וזהירות וקדושה וטהרה בטרם שהתחילו לגלות להם איזה דבר קטן מעניני הרוחניות, הנה השיגו זאת בנקל מחכמת הפילוסופיה הצורתית, שבלי כסף ובלי מחיר השקו להם לרויה ממעיני חכמתם, עד כמעט שהיה נשכחת החכמה מקרב ישראל. ועל כן אנו אסירי תודה לפסיכולוגיה המטריאלית שהכה אותה מכה ניצחת.