תוכן

הנה המחברים הקדומים, היו להם מלחמות עם סברות הפילוסופיה היונית שנטמעה בישראל, אולם בזמנינו נפטרנו מהם לגמרי, כי כבר נתהפכה קערתם וערותם נגלתה לעין כל. אולם, תחת זה עמדה בימינו המטריאליזם, שבהתחשבות עם מעשיהם, הרי הם מזיקים נוראים להדת לאין ערוך יותר מהפילוסופיה היונית, ולפיכך, כדאי לנו להסתכל אם הוא באמת כל כך מזקת כמו שמציירין אותה, ואם יש בה כל החומר המפוצץ הזה שיכולה להפיל הרים וגבעות.

התורה היא נצחיות
ותבין אמנם שהנצחי ובן החלוף אינם תרתי דסתרי הפכים זה לזה, אלא הנצחי הוא כולל בקרבו גם את החלקיים בעלי הזמן, כי יכול למצוא מקום ברגע היותר קצר בעולם הזמן, גם מקום היותר קטן מספיק לו לשרות בה. כי אם אתה אומר שהנצחי צריך למקום גדול או לזמן גדול, הרי נתת גם את הנצחי בתוך הגבול של זמן ומקום.
ועם זה צריך אתה להבין גם בין השכליים, כי שכל נצחי יש לו השתוות גם עם השכל שאינו נצחי, אלא שהשכל שאינו נצחי ודאי אין לו שום השתוות עם שכל הנצחי. ועל כן שכל התורה מותאם לכל הדורות ולכל הזמנים, מפני שנצחי יכול להאיר בזמן, כמה שאותו בעל הזמן יכול לקבל הימנו.
ולפיכך, גם חכמת הפילוסופיה, אע"פ שמתחילתה היתה רק בדמות מכחשת את רוח התורה, אולם לאט לאט הרגילו הפילוסופים ומצאו את רוח התורה שמקובלת עליהם ועל שיטתם. אולם אחר שכבר הספיקו ליסד את רוח התורה על שטתם זו, הנה נפל מגדל הפילוסופיה ונבנה מגדל המטריאליזם, ונרפה ידיהם של כל אנשי המדע, כי מדומה להם אשר רוח המטריאלית מכחישה לרוח התורה.
אולם שקר הוא, אין דבר בעולם שיהיה כנגד התורה, כי הכלל משתוה לכל הפרטים, ועל כן חובה עלינו לפרש זה לעיני העולם שלא יתבהלו כלום גם מהדוב הזה, שאינו כל כך נורא כמו שמציירין אותו.