תוכן

הכל יודעים שבטרם התפשטה הפלוסופיה בקרב ישראל, היתה אז כל התיאולוגיה היהודית נבנית רק על חכמת הקבלה בלבדה, אלא בעת החשמונאים התחילה חכמה היונית להתפרץ בצורה מהפכנית לדת, אשר חכמי ישראל נתאבקו עמה עד ימי הגאונים. ואח"כ אחר הנסיון של מלכות ישמעאל בהמדברים שלהם, נתקבלה היונית בצורה של סיוע לדת ואמונה, ונתחדשה צורה חדשה של תיאולוגיה שדימתה לעצמה להבנות על חורבן חכמת הקבלה, וע"כ התדמה לה כקוף בבני אדם.
ומתוך שתקותי להראות הפעם לבני העולם את דמותה האמיתית של חכמת הקבלה, אשר הפלוסופיה המתדמת אליה דומית רק כפני הקוף אל פני האדם. הנני מוכרח לגלות במדת מה את היסודות של חכמת הקבלה, ואז יראו כל הארץ איך האמיתיות בעצמה מעדת על עצמה, ואינה צריכה כלום לעדותם של אחרים עליה.
יסוד א' שיש לו מטרה בהבריאה, והיינו כדי להטיב לנבראיו.
יסוד ב' שטובו יתברך מתלבש תמיד בכלי ומוגדר "ברצון לקבל".
יסוד ג' שכלי זו איננה קבועה רק בחיצוניות העולמות, אבל בפנימיות היא מקבלת צורות מרובות, אע"פ שהכח עצמה, דהיינו הכלי עצמה, אינה משתנית כלום. והצורות הללו שהיא מתחלפת עליהם, נקראים ה' חלקי נשמה, דהיינו נרנח"י.
ובראשונה צריך שתזכור שכל המובא בחכמת הקבלה לא הגיע אליהם מתוך חקירה ועיון, אלא כן באו אליהם בהשגה גמורה בכל צביונם וקומתם. באופן שלא לבד היסודות של הקבלה המה דברים מוחשיים עליהם, אלא אפילו כל הפרטים וכל קשרי החכמה עד לפרט היותר קטן, הכל הגיע להם באורח ישר להשגתם ממש. כדמיון הדברים המוצגים כלפי חוש הראיה, אשר אין להשכל רק לקרות את המראות שהוא רואה כמו המסתכל בספר, שכל השכליות כבר שם על היכנם ועל כל גבהם לסופם, והרואה את הצירופי אותיות ותיבות אינו צריך יותר, אלא להתבונן במה שרואה, אולם [המאמר לא הושלם].